20/06/2013 14:10
שלווה
Posts: 2
|
dany כתב:
אני שואלת אותך שאלה רטורית למה?????????????? למה את מכאיב לעצמך? למה אתה מענה את עצמך? הרי אתה כל כך סובל. אתה חייב לקטוע את השרשרת הזו!!!!!!!!!!!!!!!! מציעה לך לפתוח את האתר של מירי ולשמוע שוב ושוב את כל העצות שלה......... ממש לעשות שטיפת מוח. אתה בחור צעיר וחבל חבל על חייך ועל מה שאתה מעולל לעצמך. מאחלת לך המון המון הצלחה. מכל הלב דני מטפס הרים כתב: חוזר הלילה ארצה אחרי נסיעה ארוכה של קרוב לעשרה ימים בניו יורק... היה לי קשה ביותר בתחומינו ואני חושש שהתוצאה תהיה לא טובה. ממש לא טובה... מחר נוחת וניכנס מייד לתלם. מה שלא יהיה -אני הולך לעשות ולהתאמץ ולחזור לכיוון חיובי. ממש ממש להתאמץ. לפני יומיים בשבת, לא היתה לי כל פעילות מיוחדת, שבת במנהטן חופשיה ומאושרת...היה יום כזה שהחברה שהיו איתי נסעו לצהריים לאיזה מיפגש שלא היה קשור אלי ואני הייתי לבדי. לא הייתי חייב להיות לבד כי אם רק הייתי רוצה הייתי מצטרף אליהם. אבל חיכיתי ללבד הזה. חיכיתי להזדמנות לשחרר את החזיר שבי... לאכול לבד כמו שמן , כמו שאני מצד אחד כל כך אוהב ומצד שני ממש מתעב...מצאתי לי מסעדה הודית ליד המלון לצהריים, מומלצת על היותה מאוד אוטנטית ומיוחדת, קטנה אך איכותית...וזה היה בופה אכול כפי יכולתך. מקום שכנעט רק בני העם ההודי מגיעים אליו משום שהוא אהוב עליהם בטעמי המטבח השורשי והאמיתי של ארצם ומעט מאוד תיירים כמוני. רוב התיירים לא מכירים את המסעדה. אבל אני , כמי שלחלוטין חושב ומתנהל כשמן וכמי שעדיין לא קיבל את החלטת היסוד של ההימנעות ושל הנסיון לשלוט, אני בחושי השמן והזללן שבי, מצאתי את הבופה הזה... והגעתי אליו ואכלתי את עצמי לדעת... בשלב מסויים ממש רציתי לבכות על זה שבמקום להנות משבת שמשית בסנטרל פארק אני מתחזר ונופל מול אוכל מאוד אסור ומאוד משמין. הסתכלתי על עצמי מלמעלה ועל הדייט קולה שלי וממש רציתי להקיא מעצמי. וכשהלכתי משם למלון, כבד, נפוח, ואפילו עצוב , הרגשתי נורא. וכל מה שרציתי זה לצנוח במיטה הנהדרת במלון ולברוח לאיזו שינה קלה... כל כך כבד הייתי .. והבטן יצאה ונדדה קדימה כי זו דרכה... ואכן הגעתי ופשוט נפלתי שדוד, התעוררתי רק כי כמה חברים שחזרו רצו לצאת לאיזה בר בסוהו.. ואני הייתי כל כל נפוח וכבד שממש לא רציתי לצאת. יצאתי בסוף ונהניתי מאוד אבל הנסיון הזה במסעדה הזו גרם לי להרבה מאוד הרהורים. והנה ביומיים שחלפו שוב היו לי נפילות קשות מאוד. אתמול בארוע בערב אני שלא נוגע בקינוחים- נגעתי גם נגעתי... נמאס לי כל כך מהמעגל הסגור הזה שבו אני מצוי. מחר חוזר הביתה ועם תיקווה באמת גדולה בלב לשינוי כיוון.. לנסות... לא לוותר... להמשיך... להיאבק בעצמי השמן שבי ולנצח אותו.. הלוואי...להפנים ולהבין- זה לא יגיע כנס משמיים.. ברצותי יהיה... זה לא יקרה בחיים בלי מאמץ אמיתי, קשה אבל שאולי אין מתגמל ממנו...להתראות
edited by מטפס הרים on 6/18/2013
edited by מטפס הרים on 6/18/2013 |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/06/2013 11:50
dany
Posts: 19819
|
אני שואלת אותך שאלה רטורית למה??????????????
למה את מכאיב לעצמך?
למה אתה מענה את עצמך?
הרי אתה כל כך סובל.
אתה חייב לקטוע את השרשרת הזו!!!!!!!!!!!!!!!!
מציעה לך לפתוח את האתר של מירי ולשמוע שוב ושוב את כל העצות שלה......... ממש לעשות שטיפת מוח.
אתה בחור צעיר וחבל חבל על חייך ועל מה שאתה מעולל לעצמך.
מאחלת לך המון המון הצלחה.
מכל הלב דני
מטפס הרים כתב:
חוזר הלילה ארצה אחרי נסיעה ארוכה של קרוב לעשרה ימים בניו יורק... היה לי קשה ביותר בתחומינו ואני חושש שהתוצאה תהיה לא טובה. ממש לא טובה... מחר נוחת וניכנס מייד לתלם. מה שלא יהיה -אני הולך לעשות ולהתאמץ ולחזור לכיוון חיובי. ממש ממש להתאמץ. לפני יומיים בשבת, לא היתה לי כל פעילות מיוחדת, שבת במנהטן חופשיה ומאושרת...היה יום כזה שהחברה שהיו איתי נסעו לצהריים לאיזה מיפגש שלא היה קשור אלי ואני הייתי לבדי. לא הייתי חייב להיות לבד כי אם רק הייתי רוצה הייתי מצטרף אליהם. אבל חיכיתי ללבד הזה. חיכיתי להזדמנות לשחרר את החזיר שבי... לאכול לבד כמו שמן , כמו שאני מצד אחד כל כך אוהב ומצד שני ממש מתעב...מצאתי לי מסעדה הודית ליד המלון לצהריים, מומלצת על היותה מאוד אוטנטית ומיוחדת, קטנה אך איכותית...וזה היה בופה אכול כפי יכולתך. מקום שכנעט רק בני העם ההודי מגיעים אליו משום שהוא אהוב עליהם בטעמי המטבח השורשי והאמיתי של ארצם ומעט מאוד תיירים כמוני. רוב התיירים לא מכירים את המסעדה. אבל אני , כמי שלחלוטין חושב ומתנהל כשמן וכמי שעדיין לא קיבל את החלטת היסוד של ההימנעות ושל הנסיון לשלוט, אני בחושי השמן והזללן שבי, מצאתי את הבופה הזה... והגעתי אליו ואכלתי את עצמי לדעת... בשלב מסויים ממש רציתי לבכות על זה שבמקום להנות משבת שמשית בסנטרל פארק אני מתחזר ונופל מול אוכל מאוד אסור ומאוד משמין. הסתכלתי על עצמי מלמעלה ועל הדייט קולה שלי וממש רציתי להקיא מעצמי. וכשהלכתי משם למלון, כבד, נפוח, ואפילו עצוב , הרגשתי נורא. וכל מה שרציתי זה לצנוח במיטה הנהדרת במלון ולברוח לאיזו שינה קלה... כל כך כבד הייתי .. והבטן יצאה ונדדה קדימה כי זו דרכה... ואכן הגעתי ופשוט נפלתי שדוד, התעוררתי רק כי כמה חברים שחזרו רצו לצאת לאיזה בר בסוהו.. ואני הייתי כל כל נפוח וכבד שממש לא רציתי לצאת. יצאתי בסוף ונהניתי מאוד אבל הנסיון הזה במסעדה הזו גרם לי להרבה מאוד הרהורים. והנה ביומיים שחלפו שוב היו לי נפילות קשות מאוד. אתמול בארוע בערב אני שלא נוגע בקינוחים- נגעתי גם נגעתי... נמאס לי כל כך מהמעגל הסגור הזה שבו אני מצוי. מחר חוזר הביתה ועם תיקווה באמת גדולה בלב לשינוי כיוון.. לנסות... לא לוותר... להמשיך... להיאבק בעצמי השמן שבי ולנצח אותו.. הלוואי...להפנים ולהבין- זה לא יגיע כנס משמיים.. ברצותי יהיה... זה לא יקרה בחיים בלי מאמץ אמיתי, קשה אבל שאולי אין מתגמל ממנו...להתראות
edited by מטפס הרים on 6/18/2013
edited by מטפס הרים on 6/18/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2013 08:45
אקורדיאון
Posts: 16381
|
אכן קל זה לא אבל אנחנו במסגרת שמסייעת לחזור לשפיות.
בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/06/2013 22:11
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
מטפס יקר קראתי בעיון את תחושותיך הלא קלות וראשית כל אני מחבקת אותך ואומרת לך קרה ועוד יהיו נפילות אבל כאלה שילמדו אותנו לצמוח קדימה אל תכה עצמך על שהיה אכלת עדיין קשה לך לעשות סטופ כשאתה שבע להגיד לא לישן והמוכר אז קשה אבל גם כאן יש למידה התחושה הזו שחילחלה בך אתה תזכור אותה להרבה מאוד זזמן והאמן לי כבר לא בטוח שתאכל כפי יכולתך ואני בטוחה שגם אכלת דברים יחודיים וגם היה הנאה אז תנסה מכאן לצוח שמותר אצל מירי לאכול גם קינוחים אבל מידי פעם בשליטה בהחלטה מראש שלא מקפחים את עצמנו אלא אוכלים קצת יותר נהנים ומיד חוזרים לתלם את רוב המשקל שאני הורדתי הורדתי כשנהנתי ממנת שווראמה בחמישי כמו בתפריט ובשבת מפרוסת עוגה דקיקה נהנתי עד מאוז זה איכות חיים ועם הזמן לומדים ליישם אותה עוד ועוד ועוד והשמיים הם הגבול כמו שמירי לומדת ומשתבחת גם אנו יחד נגיע רחוק הצטרף ל21 יום כדי להכניס עצמך להרגל של תזונה נכונה ואורח חיים נכון 21 יום בלי הנחות ובלי פיתויים והשמיים הם הגבול בהצלחה ואנו פה בשבילך ועצם הוידוי שלך יעזור לך לעשות את הצעד הבא יישר כוח
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/06/2013 21:32
מטפס הרים
Posts: 1533
|
חזרתי. תודה רבה נינוש, דרך המלך ובלונדה. חיזקתן והתחזקתי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/06/2013 08:46
בלונדה....
Posts: 3603
|
מטפס יקר כמו שחברותיי אמרו לפניי , עצם העובדה שהודעת לנו על הנפילות מבחינתי זו זעקה לעזרה.
אז אנחנו כאן איתך ,תחזור הביתה ותנסה לחזור להרגלים הקודמים שירדת בהם כל כך יפה.
הרי היית כבר בהצלחה , בוא תנסה להקשיב למירי ולהתחיל מ21 יום לפחות של התחייבות ואז זה ייתן לך פוש התחלתי ( אני אישית התחלתי מאתמול אחרי השקילה)...
שיהיה בהצלחה ובלי ייאוש הדרך הכי טובה להתחיל דיאטה ולהיכנס לזה חזק זה כשאתה מתחיל להגעיל את עצמך...
בהצלחהה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/06/2013 06:45
דרך המלך
Posts: 5707
|
טפסני
כל הכבוד על הכנות ועכשיו מה שהיה היה,קדימה לשנס מתנים ולצאת לדרך..ואתה מסוגל!!!!!
דבר עם עצמך ותבין לנו השמנים אין דרך אחרת... תתחיל בשינוי קטן ןתראה איך הרגשת הכובד והעייפות נעלמים לאט לאט..כולנו יחד בתהליך וכאן לעזרה...
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/06/2013 06:27
נינוש
Posts: 1442
|
מטפס יקר ! איזה אומץ לספר על הנפילות , לא רואים הרבה כאלה בפורום , בדרך כלל רק הצלחות ואיך הייתי גיבור מול מטעמים !!!!!
אנחנו הרי יודעים שזה לא תמיד קורב , נכון זה עצוב ומעצבן כשזה קורא , אבללדווח עלזה ולכתוב את זה , אנחנו רגילים להחביא את ארוע
במעמקי הים או בסוף החלל כדי שזה לא יוודע לעולם ובטח לא לחברינו ולנו , אתה מדווח באומץ ובגבורה , זה הצעד הראשון בדרך הנכונה
אני מאחלת לך לחזור למוטב במהרה ולדלג על המשוכות כמו גדול .בהצלחה בהמשך .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/06/2013 06:07
מטפס הרים
Posts: 1533
|
חוזר הלילה ארצה אחרי נסיעה ארוכה של קרוב לעשרה ימים בניו יורק... היה לי קשה ביותר בתחומינו ואני חושש שהתוצאה תהיה לא טובה. ממש לא טובה... מחר נוחת וניכנס מייד לתלם. מה שלא יהיה -אני הולך לעשות ולהתאמץ ולחזור לכיוון חיובי. ממש ממש להתאמץ. לפני יומיים בשבת, לא היתה לי כל פעילות מיוחדת, שבת במנהטן חופשיה ומאושרת...היה יום כזה שהחברה שהיו איתי נסעו לצהריים לאיזה מיפגש שלא היה קשור אלי ואני הייתי לבדי. לא הייתי חייב להיות לבד כי אם רק הייתי רוצה הייתי מצטרף אליהם. אבל חיכיתי ללבד הזה. חיכיתי להזדמנות לשחרר את החזיר שבי... לאכול לבד כמו שמן , כמו שאני מצד אחד כל כך אוהב ומצד שני ממש מתעב...מצאתי לי מסעדה הודית ליד המלון לצהריים, מומלצת על היותה מאוד אוטנטית ומיוחדת, קטנה אך איכותית...וזה היה בופה אכול כפי יכולתך. מקום שכנעט רק בני העם ההודי מגיעים אליו משום שהוא אהוב עליהם בטעמי המטבח השורשי והאמיתי של ארצם ומעט מאוד תיירים כמוני. רוב התיירים לא מכירים את המסעדה. אבל אני , כמי שלחלוטין חושב ומתנהל כשמן וכמי שעדיין לא קיבל את החלטת היסוד של ההימנעות ושל הנסיון לשלוט, אני בחושי השמן והזללן שבי, מצאתי את הבופה הזה... והגעתי אליו ואכלתי את עצמי לדעת... בשלב מסויים ממש רציתי לבכות על זה שבמקום להנות משבת שמשית בסנטרל פארק אני מתחזר ונופל מול אוכל מאוד אסור ומאוד משמין. הסתכלתי על עצמי מלמעלה ועל הדייט קולה שלי וממש רציתי להקיא מעצמי. וכשהלכתי משם למלון, כבד, נפוח, ואפילו עצוב , הרגשתי נורא. וכל מה שרציתי זה לצנוח במיטה הנהדרת במלון ולברוח לאיזו שינה קלה... כל כך כבד הייתי .. והבטן יצאה ונדדה קדימה כי זו דרכה... ואכן הגעתי ופשוט נפלתי שדוד, התעוררתי רק כי כמה חברים שחזרו רצו לצאת לאיזה בר בסוהו.. ואני הייתי כל כל נפוח וכבד שממש לא רציתי לצאת. יצאתי בסוף ונהניתי מאוד אבל הנסיון הזה במסעדה הזו גרם לי להרבה מאוד הרהורים. והנה ביומיים שחלפו שוב היו לי נפילות קשות מאוד. אתמול בארוע בערב אני שלא נוגע בקינוחים- נגעתי גם נגעתי... נמאס לי כל כך מהמעגל הסגור הזה שבו אני מצוי. מחר חוזר הביתה ועם תיקווה באמת גדולה בלב לשינוי כיוון.. לנסות... לא לוותר... להמשיך... להיאבק בעצמי השמן שבי ולנצח אותו.. הלוואי...להפנים ולהבין- זה לא יגיע כנס משמיים.. ברצותי יהיה... זה לא יקרה בחיים בלי מאמץ אמיתי, קשה אבל שאולי אין מתגמל ממנו...להתראות
edited by מטפס הרים on 6/18/2013
edited by מטפס הרים on 6/18/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|