21/07/2010 11:02
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי, קראתי אותך 20 דקות ולא הייתי זקוקה לאוכל בזמן הזה.
תיארת זאת נפלא ומגיע לך כל הכבוד אחד גדול
מסתבר שאפשר להעביר את הזמן גם בלי אוכל ואחרי 20 דקות הכל יחזור למקומו
נהדרת שכמותך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/07/2010 09:56
שאפתנית
Posts: 8392
|
כל הכבוד מיכל על הנחישות.
להעביר 20 דקות כאלו זה באמת לא קל ורק שמדמודים במוחם יכולים להבין לליבך. אבל את חיזקת אותי בדברים שכתבת ראיתי איך את מתמודדת עם הדקות הללו עד שמגיעה הרגיעה וזה נותן לי כוח להאמין שגם אני יכולה להעביר 20 דקות ולחכות לסוף ההתקפה.
תודה על הדיווח, אני לוקחת אותו איתי...
שאפתנית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/07/2010 07:05
dany
Posts: 19819
|
נחושה יקרה
הנה את מוכיחה שאין דבר העומד בפני הרצון והרזון...
המשיכי כך והמון הצלחה....
חיבוק חזק
דני
נחושה כתב:
אני גם היום בסביבות 18:00 חיפשתי את מי אני אוכלת, זאת לא טעות חשבתי שאני יכולה להכניס פיל. מהר חתכתי לי ירקות ופתחתי קוטג 100 גר 5 % ושפכתי על הירקות ושמתי מים לתה ירוק אחרי שהיה מוכן נרגעתי ואז ישבתי ואכלתי כאילו מדובר בארוחה של ממש. האמת מזל שהתארגנתי מהר ולכן ירדתי לקנות כרוב ירוק למקרה מתקפה נוסף. יש לי חברה שאוכלת עלי כרוב כנשנוש בריא (יש סטיות כאלה מסתבר) היא בוזקת מלח ואוכלת, אני אוותר על המלח במקרה חרום. בקיצור יקירתי אמרתי לך שאנו מחוננות???????? כל הפורום כאן בשבילנו. כל הכבוד |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 23:08
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
כל הכבוד נחושקה ומיכל שרון יישר כוח בנות אתן יכולות בהצלחה בהמשך ושתפו תמיד אנו כאן 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 21:58
קרולין
Posts: 6651
|
נחושתי כל הכבוד לך! תמשיכי ככה ב ה צ ל ח ה!
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 20:43
Posts:
|
מיכל היקרה,
זה נורמלי לגמרי שאת כותבת במקום לאכול.
כל עוד הכתיבה מונעת ממך את האכילה - כתבי וכתבי וכתבי
ובכלל, נחמד לקרוא את הדברים ולהזדהות אתם...
כל הכבוד על ההתמודדות!!
מחזיקה לך אצבעות להמשך השבוע.
מכל הלב,
חיה
ה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 19:24
נחושה
Posts: 6982
|
אני גם היום בסביבות 18:00 חיפשתי את מי אני אוכלת, זאת לא טעות חשבתי שאני יכולה להכניס פיל.
מהר חתכתי לי ירקות ופתחתי קוטג 100 גר 5 % ושפכתי על הירקות ושמתי מים לתה ירוק
אחרי שהיה מוכן נרגעתי ואז ישבתי ואכלתי כאילו מדובר בארוחה של ממש.
האמת מזל שהתארגנתי מהר ולכן ירדתי לקנות כרוב ירוק למקרה מתקפה נוסף.
יש לי חברה שאוכלת עלי כרוב כנשנוש בריא (יש סטיות כאלה מסתבר)
היא בוזקת מלח ואוכלת, אני אוותר על המלח במקרה חרום.
בקיצור יקירתי אמרתי לך שאנו מחוננות???????? כל הפורום כאן בשבילנו.
כל הכבוד
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 18:33
בלונדה....
Posts: 3603
|
חחחחחח מיכלי עילפת אותי עכשיו!!!!
נראה לי שהתיאור של ה20 דקות שלך עד היום לא היה כאן בשידור חי בפורום אבל תמיד יש פעם ראשונה
העיקר שהיית כאן איתנו ולא עברת קומה קומה....
יהיה בסדר אני ממש מאמינה בזה אנחנו נעבור את המשברון ונמשיך הלאה...
נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 17:49
לייסי
Posts: 623
|
מיכל יקרה! כל הכבוד לך על האיפוק והדרך בה התמודדת עם הרצון הרגעי לנשנש. לכולנו יש רגעים כאלה וזו בדיוק הדרך להמודד - להעסיק את עצמנו באותן דקות ולשבת לכתוב בפורום ! את משמשת דוגמא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 17:45
אסתי ברוך
Posts: 1317
|
מקסימה כמה אני מבינה אותך את אף פעם לא לבד כולנו בסרט הזה ובלי
פופקורן בהצלחה מחזיקה לך אצבעות
--
חייך לעולם יחייך לך חזרה♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 17:42
קרולין
Posts: 6651
|
מיכלי, ברור שאת לא לבד. כולנו כאן תמיד בשבילך.
את אלופה! כל הכבוד לך עברת את הגל בשלום! את נהדרת.
תמשיכי להעסיק את עצמך בדברים אחרים חוץ מאוכל.....מחזיקה לך אצבעות חזק.
השבוע את מחזירה חובות! בהצלחה יקירתי. את יכולה!
נשיקות
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 17:11
dany
Posts: 19819
|
כמה שאת גיבורה....
ה נה עברו 20 דקות ואת נשארת בחיים ובלי להתנפל על המקרר והמזווה...
ובכלל בדרך את ממלאה כבר עבודות הבית מצויין....מצויין!!!
מאחלת לך להמשיך כך בגבורה.... עוד דקה עוד שעה עוד יום להיכנס למסלול
הבטן משתטחת
הנשימה נעשית קלה יותר.... ובלב בכלל ציפורים...
ילדה יקרה ערב נהדר לך ולימודים פוריים...
נשיקות דני
יquote
קלהת קלה =מיכל שרון]גיתי הלך ללימודים, השטח פנוי והשמנמודה רוצה לפרוץ מכלאה...
אבל הנני כאן... והציפורים שרות...  ואני לא במקרר!!! איזה יופי.. עכשיו לחכות 20 דקות וזה עובר...
החלומות על מגנום, התשוקה למשהו מושחת באמת... כבר 19 דקות נשארו וזה עובר...
בבוקר אכלתי תפוח עם קוואקר ויוגורט.. בצהריים תפו"א אפוי עם חזה עוף ומנה של ירקות מבושלים מלקט של סנפרוסט (כל ה - 800 גרם
עם תיבולית אסייאתית וכף סויה מדודה) וכבר אכלתי חטיף יומי בשעה 16:00 (לא התאפקתי) יחד עם הקפה וספירת הקלוריות של
הפחמימות נכון לרגע זה עומדת על 530 קלוריות.. ואני כאן ולא במקרר כי השבוע אני לא עוברת את הכמויות.. אפילו שהלכתי ובראש כבר התחלתי לקזז
ולחשב את הקלוריות "שהרווחתי".. אפילו שיתהפך העולם.. השבוע אני שומרת שאין דברים כאלה...
והנה נשארו כבר 16 דקות... מעניין כמה עוד אני אקשקש כאן דברים חסרי טעם ומשמעות עד שאני ארגע... רגע.. למלא כוס מים... מילאתי.. כבר שתיתי חצי.. אולי אני בכלל צמאה ולא רעבה? מה הסיכויים באמת?!  כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
אכלתי כל כך יפה צהריים.. והחטיף היומי בכלל סתם את הגולל את כל שמץ רעב שהיה בי... אז מה העניין כאן הא?
אה... נמאס לי ללמוד.. זה בוודאי זה... כי זה תירוץ מצויין להפסיק ללמוד ולהשתעמם למוות מתקנים בביקורת... אוכל!!! ווויייי... אז זהו.. שלא!!!
כבר עברו 7 דקות ואני עדיין אתכם.. כותבת לי לאט לאט... מעבירה את הזמן איתכם ולא עם המקרר... לא עם הטוסטים שאני חושבת אולי להקפיץ.. כי מה זה שתי פרוסות לחם קל בשעה 16:45? בדיוק 70 קלוריות פחמימות שסוגרות לי 600 קלוריות מושלמות להיום..
אבל אבל אבל... לא דיברנו על רעב ושובע? ועכשיו על אמת.. בלבן של העיניים.. יש פה רעב אמיתי? אני יודעת הרי שלא...
הרעב שלי הוא לגמרי ילדותי.. הוא כמו אחי הקטן שחוזר מבית ספר ואומר לאמא שהמורה היום לא נתנה שיעורים אז הוא הולך לשחק..
אבל יש לי עוד הרבה שיעורים ללמוד הרי.. שיעורים חשובים על שליטה ומשמעת עצמית (בקשר לאוכל כן?) ואיפוק ויותר חשוב מזה - דחיית סיפוקים!!!
הנה 10 דקות כבר עברו.. אני בחצי הדרך לכיבוש הדחף המטורף שיש לי למשהו גלידתי וקרמי ושמנתי .. עם קראנצ'ים כאלה..
זה נורמלי תגידו לי? שאני ממש מ%@*ת לכם את השכל רק כדי לא לאכול?! לא זה לא נורמלי.. אבל זה מה יש ואם אתם לא תבינו אותי אז מי בעולם הזה יבין אותי? כפרה עליכן ועל הפורום הזה שהוא כאן בשעת משבר ואימפולסיביות.. רגע גיתי התקשר...
הוא התקשר לבדוק שאני לא אכלתי פילפילון קטן מאז שהוא יצא... נשמה... הוא לא מתאר לעצמו איזה מלחמות אני עוברת כאן.. כבר עשיתי כיור מלא כלים.. כבר תליתי מכונת כביסה ועכשיו אני אתכם.. אבל העיקר אני לא אוכלת.. אה כן.. והוא מוסר לכם ד"ש..
רגע.. למלא עוד כוס.. זה תיכף עובר... נשארו רק עוד 6 דקות...
על מה עוד אני אמשיך לקשקש? אלוהים.. 20 דקות עוברות לאט כשאת במנצ'יס עצבני.. אל דאגה... לא קמתי מהמחשב... אפילו שאני בפאוזת מחשבה.. התחת על הכיסא.. הוא לא קם לכיוון המקרר... נראה לי שאני חייבת לחזור ללמוד.. ההפסקה שלקחתי מהצהריים כבר נראית כמו נצח ויש לי בחינה ביום שני.. אחרונה ודי!!! אז זהו יקרות ואהובות שלי.. כבר 17 דקות עברו ואני מוכנה לחזור ללמוד... לא יוצאת מהבית בחום הזה לשום מקום.. אפילו לא בשביל מגנום... מקסימום אני אלך לקפל כביסה... טוב כבר 18 דקות... נראה שלי שאת השתיים האחרונות אני אשרוד לבד.
תודה לכל מי ששרדה את הקריאה עד עכשיו.. סימן שהיא באמת מבינה אותי וזה נותן לי המון עידוד מהידיעה שאני לא לבד...
מתה על כולכן והמשך יום נפלא!!!!
נ.ב. - זהו עברו 20 דקות... אני רגועה...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/07/2010 16:59
מיכל שרון
Posts: 1318
|
גיתי הלך ללימודים, השטח פנוי והשמנמודה רוצה לפרוץ מכלאה...
אבל הנני כאן... והציפורים שרות... ואני לא במקרר!!! איזה יופי.. עכשיו לחכות 20 דקות וזה עובר...
החלומות על מגנום, התשוקה למשהו מושחת באמת... כבר 19 דקות נשארו וזה עובר...
בבוקר אכלתי תפוח עם קוואקר ויוגורט.. בצהריים תפו"א אפוי עם חזה עוף ומנה של ירקות מבושלים מלקט של סנפרוסט (כל ה - 800 גרם
עם תיבולית אסייאתית וכף סויה מדודה) וכבר אכלתי חטיף יומי בשעה 16:00 (לא התאפקתי) יחד עם הקפה וספירת הקלוריות של
הפחמימות נכון לרגע זה עומדת על 530 קלוריות.. ואני כאן ולא במקרר כי השבוע אני לא עוברת את הכמויות.. אפילו שהלכתי ובראש כבר התחלתי לקזז
ולחשב את הקלוריות "שהרווחתי".. אפילו שיתהפך העולם.. השבוע אני שומרת שאין דברים כאלה...
והנה נשארו כבר 16 דקות... מעניין כמה עוד אני אקשקש כאן דברים חסרי טעם ומשמעות עד שאני ארגע... רגע.. למלא כוס מים... מילאתי.. כבר שתיתי חצי.. אולי אני בכלל צמאה ולא רעבה? מה הסיכויים באמת?! כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
אכלתי כל כך יפה צהריים.. והחטיף היומי בכלל סתם את הגולל את כל שמץ רעב שהיה בי... אז מה העניין כאן הא?
אה... נמאס לי ללמוד.. זה בוודאי זה... כי זה תירוץ מצויין להפסיק ללמוד ולהשתעמם למוות מתקנים בביקורת... אוכל!!! ווויייי... אז זהו.. שלא!!!
כבר עברו 7 דקות ואני עדיין אתכם.. כותבת לי לאט לאט... מעבירה את הזמן איתכם ולא עם המקרר... לא עם הטוסטים שאני חושבת אולי להקפיץ.. כי מה זה שתי פרוסות לחם קל בשעה 16:45? בדיוק 70 קלוריות פחמימות שסוגרות לי 600 קלוריות מושלמות להיום..
אבל אבל אבל... לא דיברנו על רעב ושובע? ועכשיו על אמת.. בלבן של העיניים.. יש פה רעב אמיתי? אני יודעת הרי שלא...
הרעב שלי הוא לגמרי ילדותי.. הוא כמו אחי הקטן שחוזר מבית ספר ואומר לאמא שהמורה היום לא נתנה שיעורים אז הוא הולך לשחק..
אבל יש לי עוד הרבה שיעורים ללמוד הרי.. שיעורים חשובים על שליטה ומשמעת עצמית (בקשר לאוכל כן?) ואיפוק ויותר חשוב מזה - דחיית סיפוקים!!!
הנה 10 דקות כבר עברו.. אני בחצי הדרך לכיבוש הדחף המטורף שיש לי למשהו גלידתי וקרמי ושמנתי .. עם קראנצ'ים כאלה..
זה נורמלי תגידו לי? שאני ממש מ%@*ת לכם את השכל רק כדי לא לאכול?! לא זה לא נורמלי.. אבל זה מה יש ואם אתם לא תבינו אותי אז מי בעולם הזה יבין אותי? כפרה עליכן ועל הפורום הזה שהוא כאן בשעת משבר ואימפולסיביות.. רגע גיתי התקשר...
הוא התקשר לבדוק שאני לא אכלתי פילפילון קטן מאז שהוא יצא... נשמה... הוא לא מתאר לעצמו איזה מלחמות אני עוברת כאן.. כבר עשיתי כיור מלא כלים.. כבר תליתי מכונת כביסה ועכשיו אני אתכם.. אבל העיקר אני לא אוכלת.. אה כן.. והוא מוסר לכם ד"ש..
רגע.. למלא עוד כוס.. זה תיכף עובר... נשארו רק עוד 6 דקות...
על מה עוד אני אמשיך לקשקש? אלוהים.. 20 דקות עוברות לאט כשאת במנצ'יס עצבני.. אל דאגה... לא קמתי מהמחשב... אפילו שאני בפאוזת מחשבה.. התחת על הכיסא.. הוא לא קם לכיוון המקרר... נראה לי שאני חייבת לחזור ללמוד.. ההפסקה שלקחתי מהצהריים כבר נראית כמו נצח ויש לי בחינה ביום שני.. אחרונה ודי!!! אז זהו יקרות ואהובות שלי.. כבר 17 דקות עברו ואני מוכנה לחזור ללמוד... לא יוצאת מהבית בחום הזה לשום מקום.. אפילו לא בשביל מגנום... מקסימום אני אלך לקפל כביסה... טוב כבר 18 דקות... נראה שלי שאת השתיים האחרונות אני אשרוד לבד.
תודה לכל מי ששרדה את הקריאה עד עכשיו.. סימן שהיא באמת מבינה אותי וזה נותן לי המון עידוד מהידיעה שאני לא לבד...
מתה על כולכן והמשך יום נפלא!!!!
נ.ב. - זהו עברו 20 דקות... אני רגועה...
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|