18/07/2010 18:37
dany
Posts: 19819
|
תודה לך קרולין אהובה על המילים והחיזוקים שאת נותנת כאן לבנות...
אפילו אם זה לא מצויין אישית לכל אחת הרי כל אחת מאיתנו שקוראת לוקחת לה משהו ומאמצת אל ליבה ומתחזקת...
יישר כוח אהובה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2010 18:26
קרולין
Posts: 6651
|
בלונדה יקרה,
מעמד השקילה כשנמצאים במסגרת הוא לטוב ולרע. ומה לעשות שיש שתהליך הזה גם תקופות לא משהו....או כפי שאת מתארת
אנחנו "ישנים במקרר" ועוד עוברים קומה קומה... מאבדים שליטה ואח"כ מצטערים. זאת סיטואציה מאד מאד אופיינית בתהליך המאד
מורכב שכולנו עוברים. יחד עם זאת, עם הזמן ,התרגול והנחישות דברים משתנים ועולים כתה והבולמוסים האלה שאת מתארת פוחתים. כן
הם פוחתים וזה נ פ ל א ביותר. עדיין אף אחד מאיתנו עוד לא נעלם מרוב רזון. לכי להשקל, בלעת שילמת! וממשיכים הלאה עם חיוך,
עשייה, מחשבות טובות אל עבר ה ה צ ל ח ה.
בהצלחהההההההההההההההה וכולנו כאן תמיד בשבילך.
ענתי יקירתי, כל מילה שכתבתי לבלונדה מופנת גם אלייך , לנחושה לכל מי שקשה לו עכשיו. בהצלחהההההה לכולנו.
אוהבת המון
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2010 17:24
Posts:
|
לא נוא! אל תרגישי רע!
לכולנו זה קורה...
תחליטי שהשבוע את לוקחת את עצמך בידייםפ, וגם אל תוותרי על השקילה.
את תראי, לאט לאט תחזרי לשליטה.
מחזיקה לך אצבעות...
חיה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2010 17:15
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
בלונדה יקרה מה חשבת שרק לך קשה ונמאס. כולנו מכירים את ההרגשה הזו. החכמה דווקא כשקשה לבא לשמע להתחזק ודוקא עכשיו להיכנס ולכתוב כל יום בפורום ולשתף. אני בטוחה שתצאי מזה. מחכה לך מחר אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2010 16:42
dany
Posts: 19819
|
בלונדה אהובה
הרי לא ננזוף בך... זה את בוואי יודעת כי את נוזפת בעצמך לבד... והעונש שאנחנו מענישים את עצמנו הוא הכי הכי בעולם...
כאן תקבלי רק אהבה.. חבוקים וחום...
חיינו רצופים בנפילות... למרות שאנחנו בתהליך כבר... מליון שנה... ובכל זאת זה קורה לנו!!! למה??? כי אנחנו שמנמודים בנשמתנו....
עצם העובדה שנכנסת וכתבת לנו אני מניחה שאת כבר ניגבת את הפירורים צחצחת שיניים ומתחילה להתעשת!!!
את חייבת להגיע לקבוצה ולהתמודד עם המעשים... כי אם לא תבואי את הרי יודעת את הסרט מראש.... זו היא החלטה להמשיך ולגור במקרר...
יקירתי,
אני פונה אליך בכל האהבה אל תעשי זאת לעצמך... האם את רוצה להחזיר לעצמך את כל מה שירדת??? ברור שלא!!!
אז חביבה בבקשה תגיעי לקבוצה... תשקלי... הרגע הקשה יעבור ואז שוב נשמתך תהייה נקיה לחזור ולהמשיך את הדרך...
מחבקת ומנשקת אותך ומחזקת אותך... כי לזאת קיים הפורום הזה... וכולנו פה בגלל אותה בעייה....
נחשו ב מ ק ר ר ! ! !
לא הפסקתי לאכול לשניה , נפתח לי הלוע ובזמן האכילה אני רואה את מירי אני חושבת עליה ואני ממשיכה לאכול
אבל לא אוכל אלא שטויות : חמוץ , מלוח, מתוק, בצקי וגם מאכלים שלא הייתי מתקרבת אליהם בשפיות.
כשרשמתי שאני מתביישת בעצמי כי אני לא יודעת איך אני אראה את עצמי למירי יום שני שלא נדבר על זה שאני מתפדחת
מ-2 חברות טובות שהבאתי לחוג לפני שבוע שבמקום שאשמש להם דוגמא אחרי 8 שנים שאני אצל מירי אני עושה לעצמי פדיחות הן כל אחת
תבוא מחר תרד לפחות שלושה ואני לא רוצה לחשוב כמה אני יעלה.
מה עושים? ושתבינו כל השבוע אני מתקשרת כל יום לשתיהן לשאול איך היה מה אכלו אם הן צריכות עזרה ואני בשלי חיה בסרט!!!!!! ואוכלת!!!!
אני מקווה שעד מחר יהיה לי האומץ להגיע ולהתמודד...
בינתיים ביי ביי
edited by dany on 7/18/2010
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2010 16:41
ענת
Posts: 3849
|
בלונדה יקרה אני מבינה את הרגשתך אני באותה צרה של האוכל,אבל מקווה להגיעה מחר
אני לא עוצרת את עצמי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2010 16:26
לייסי
Posts: 623
|
היי בלונדה! אל תתביישי בעצמך ושלא תעיזי לא לבוא מחר! על כולנו עוברים ימים כאלו - אנחנו דווקא צריכות לבוא - להתמודד עם התוצאות, לשמוע את ההרצאה ולהתחיל שבוע חדש. לפני 3 שבועות העליתי 3 ק"ג בשבוע אחד- גם הרגשתי מבוישת אבל באתי , נשקלתי ושמעתי - ובשבוע שלאחר מכן הורדתי 2 ק"ג. אם לא הייתי באה באותו שבוע הייתי ממשיכה להעלות... מקווה לראותך מחר ונתמודד ביחד 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2010 16:26
רבקה
Posts: 8411
|
יקירתי קודם כל התגעגעתי אליך כאן ושמך נעלם משום מה.
עכשיו אני מבינה.
מצאת דווקא מקום טוב ומצויין קריר ונעים.
אל תחשבי בכלל על הפדיחות ואני רואה אותך מחר בצבעיים טבעיים .
ומכאן הכל שוב יחזור להיות כקדמותו .
תתחילי להירגע.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2010 16:19
בלונדה....
Posts: 3603
|
שבוע שלם לא הייתי בפורום , אתם יודעים איפה הייתי ? נו תנחשו ב מ ק ר ר ! ! !
לא הפסקתי לאכול לשניה , נפתח לי הלוע ובזמן האכילה אני רואה את מירי אני חושבת עליה ואני ממשיכה לאכול
אבל לא אוכל אלא שטויות : חמוץ , מלוח, מתוק, בצקי וגם מאכלים שלא הייתי מתקרבת אליהם בשפיות.
כשרשמתי שאני מתביישת בעצמי כי אני לא יודעת איך אני אראה את עצמי למירי יום שני שלא נדבר על זה שאני מתפדחת
מ-2 חברות טובות שהבאתי לחוג לפני שבוע שבמקום שאשמש להם דוגמא אחרי 8 שנים שאני אצל מירי אני עושה לעצמי פדיחות הן כל אחת
תבוא מחר תרד לפחות שלושה ואני לא רוצה לחשוב כמה אני יעלה.
מה עושים? ושתבינו כל השבוע אני מתקשרת כל יום לשתיהן לשאול איך היה מה אכלו אם הן צריכות עזרה ואני בשלי חיה בסרט!!!!!! ואוכלת!!!!
אני מקווה שעד מחר יהיה לי האומץ להגיע ולהתמודד...
בינתיים ביי ביי
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|