25/08/2015 15:51
dany
Posts: 19819
|
את צודקת בכל מילה יקירה.
מי שעושה את השינוי עד הסוף יצליח ומי שלא, יחזור וישמין ולא יצא מהמעגל הזה..........
אגב ראיתי אתמול את הסרט......... הבחור שבכה........ לדאבוני הסתבך בניתוח, ובכל ניתוח ואפילו הפשוט ביותר תמיד יש סכנות של הסתבכות........ ראו אנשים שהלכו לרופא שיניים......
את הבחורה שאלו רק שלושה שבועות לאחר הניתוח זה היה עוד מאד מאד טרי בכדי לדעת באמת איך היא מסתגלת. ובטח בראש אחרי שלושה שבועות עדיין לא יכול להיות השינוי.
אבל בפירוש הרופא אומר זה לא הפיתרון אלו הם קביים, ומי שלומד ללכת לבד........ יצליח ומי שלא..............
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/08/2015 10:29
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
דני היקרה נכון, את צודקת אם מישהו הצליח לשנות את אורחות חייו כמו חברייך ועומדים במצב שבו הם יכולים רק לאכול מעט כמו ילדים, עושים ספורט ושינו את החשיבה שלהם שמאפשרת להם לשמור על ההשג האדיר של ירידה גדולה וגם שמירה על משקל תקין, בטח מגיעים להם מחיאות כפיים סוערות. מה שבטוח, צריכים אופי חזק ולעמוד בפיתוי שאי אפשר לאכול הרבה בבת אחת וגם להנות פעם אחת אפילו מארוחה גדולה ומגוונת. לי הדבר די ברור כי לי תמיד היתה בעייה של כמויות. אך עבודה יומיומית על הנושא כולל הפסקות יזומות של אכילה ממש דקה עד דקה וחצי כל פעם, כל זה עוזר לי להפחית כמויות עד כמה שאפשר וגם בהחלט לאכול טוב ולשבוע.
אגב, אתמול ישבתי בקופת חולים בתור לדיקור, בקפטריה ישב אדם ומולו הבן בן ה-5. הילד "בחר" קרואסון ענק למעשה הקרואסון נראה גדול כמו הראש של הילד. אפילו לא חשבתי לרגע שהילד יוכל לחסל את המאכל. אביו אמר לי בגאווה : "זה מה שהילד בחר". כלומר לאב אין בכלל מילה, הרי מה שישאר יזרק לפח נכון? אבל הילד בחר. ואולי צריך לעזור לו בבחירה למשהו קצת יותר קטן שמותאם גם לתיאבון שלו. ה"עיניים אוכלות יותר ממה שאפשר בפועל" בטח כשמדובר בילדים. חשבתי לעצמי. האב, זה שכל כך רוצה לרצות את ילדו בכל מחיר? מי יודע מה מסתתר מאחורי זה? איני פסיכולוגית אבל בטוחה שאם הורה כל כך להוט רק לרצות את הילד שלו, יש משהו פגום בחינוך של הילד ואת התוצאות המשפחה שלו תראה כשהילד יגדל עוד קצת. הרי ילדים אוהבים גבולות. למה לא להציב אותם? ללמד אותם שגבולות זה טוב לכולם? ומתי הגבולות מתחילים להיות חשובים? לדעתי החל מהשנה הראשונה לחיים של ילד או ילדה. חומר למחשבה. אוכל הוא לא רק מזון לגוף !!!!
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/08/2015 17:44
נחושה
Posts: 6982
|
שמתי להקליט אבל הצעיר מחר בטעות. אראה השבוע במחשב בשידורים של ערוץ 10
תגובתי לנושא שמכיוון שלא מנתחים את הראש חייבת להיות הבנה עמוקה לגבי שינוי הרגלי אכילה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/08/2015 16:31
dany
Posts: 19819
|
חיוך יקרה
רצונו של אדם כבודו ואני מכבדת כל החלטה של אדם בוגר ואחראי.
עדיין לא ראיתי את התכנית. היא בהקלטה.
לי יש כמה חברים שעברו את הניתוח הנ"ל ודווקא מאד מרוצים.
עוד פעם הניתוח הוא לא הפיתרון אלא כלי. כלי מאד אגרסיבי ודרמטי, אך יש אנשים שמגיעים גם למשקלים וגם למצב נפשי שאין בכוחם להתמודד עם התהליך הארוך מאד של הירידה במשקל כולל כל האכזבות והכשלונות בדרך.ברור שאם הם לא עושים שינוי חשיבתי פנימי עמוק גם אחרי ניתוח הם ישמינו שוב לאט לאט אבל בטוח.
חיוך מהלב כתב:
מי שראה הבין שאין "שבב" כדברי האישה הצעירה שנותחה לאחרונה, אין שבב שאפשר להכניס לראש. אחרי הניתוח (בהנחה שעבר בשלום) אי אפשר לאכול מה שרוצים לעולם וגם כמובן הכל בחתיכות קטנות מאד כי קיבולת הקיבה היא קטנה. אין דרך להתמודד עם הרצון בראש לאכול. בהתחלה הכל נראה ורוד, אך הוזכר בכתבה וטוב שלא טוייח שרבים לוקים בדיכאון אחרי כן. הלב כאב כשראיתי את האיש שאיבד בכלל את קיבתו ואת היכולת לאכול לאחר הניתוח הזה והסתבכות. מכל זה אני עדיין בדעה אחת ברורה. אין תחליף למודעות על בסיס יומיומי ובדרך הזו אני הולכת כי אין אחרת ובטח אף פעם לא חשבתי על ניתוח כזה. אני אוהבת את עצמי, גם כשעליתי קצת, אני עושה את המיטב ויודעת שרק בדרך הזו בה אני נמצאת במסגרת כל שבוע, בה אני עושה את כל שביכולתי רק בדרך כזו אני אצליח בסופו של דבר להישאר שפויה וגם להנות מהחיים כי יש מתכונים טעימים ובריאים והחיים נראים יפים. גם התרשמתי מהמנותחת שאחרי כמה שבועות שעברה את הניתוח היא "לא תמליץ לחברה לעשות את הניתוח". כמה טוב שהדברים לא טוייחו וגם דעת הרופא שאמר שמוטב אדם עם עודף משקל עד 10 קג שעושה ספורט על כזה שלא עושה והוא רזה. מכל הנ"ל למדתי ואני חוזרת על עצמי רק כאן בפורום הזה, יבינו אותי, ורק כאן מקומי. מסכימים ומסכימות?
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/08/2015 15:18
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
מי שראה הבין שאין "שבב" כדברי האישה הצעירה שנותחה לאחרונה, אין שבב שאפשר להכניס לראש. אחרי הניתוח (בהנחה שעבר בשלום) אי אפשר לאכול מה שרוצים לעולם וגם כמובן הכל בחתיכות קטנות מאד כי קיבולת הקיבה היא קטנה. אין דרך להתמודד עם הרצון בראש לאכול. בהתחלה הכל נראה ורוד, אך הוזכר בכתבה וטוב שלא טוייח שרבים לוקים בדיכאון אחרי כן. הלב כאב כשראיתי את האיש שאיבד בכלל את קיבתו ואת היכולת לאכול לאחר הניתוח הזה והסתבכות. מכל זה אני עדיין בדעה אחת ברורה. אין תחליף למודעות על בסיס יומיומי ובדרך הזו אני הולכת כי אין אחרת ובטח אף פעם לא חשבתי על ניתוח כזה. אני אוהבת את עצמי, גם כשעליתי קצת, אני עושה את המיטב ויודעת שרק בדרך הזו בה אני נמצאת במסגרת כל שבוע, בה אני עושה את כל שביכולתי רק בדרך כזו אני אצליח בסופו של דבר להישאר שפויה וגם להנות מהחיים כי יש מתכונים טעימים ובריאים והחיים נראים יפים. גם התרשמתי מהמנותחת שאחרי כמה שבועות שעברה את הניתוח היא "לא תמליץ לחברה לעשות את הניתוח". כמה טוב שהדברים לא טוייחו וגם דעת הרופא שאמר שמוטב אדם עם עודף משקל עד 10 קג שעושה ספורט על כזה שלא עושה והוא רזה. מכל הנ"ל למדתי ואני חוזרת על עצמי רק כאן בפורום הזה, יבינו אותי, ורק כאן מקומי. מסכימים ומסכימות?
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|