19/06/2015 19:23
some1
Posts: 44
|
השבוע ביקרתי חבר ילדות שלא ראיתי כמה שנים.
מפתיע איך אנשים שלא פוגשים הרבה זמן משתנים. יש לך בראש את הדימוי של הנער שהכרת לפני כמה שנים והמציאות מראה לך איך הכל משתנה עם הזמן.
במסגרת העבודה, הייתי בקרית שמונה, גרתי שם כמה שנים טובות בעבר, ושם פגשתי אותו.
כשחוזרים אל מקום שחיית בו הרבה זמן ופתאום יש שינויים, זה קצת מזעזע.
כי באיזה שהוא מקום, המקום הקטן שהיית בו ואיך שהוא היה כבר לא יחזור עוד.
הם פיתחו את העיר יפה, סללו כביש חדש שעובר בלב העיר, פיתחו את המרכז המסחרי, שיפצו את הקניון שממוקם במרכז.
כשנסעתי באוטו וראיתי רק ירוק בעיניים, בין כל ההרים והגבעות, הייתה לי צביטה קטנה בלב.
איך שאנחנו מוותרים על השקט והפסטורליה לטובת העיר ההומה, הבניינים, האוטוסטרדות.
אני גר יחסית במקום שעדיין נשאר בו קצת ירוק, בעמק חפר. ועדיין, זה לא הירוק של הצפון.
זה היה יום עמוס נפשית. עוברים לך בראש הרבה דברים, זכרונות מימים של קטיושות, זכרונות מכל מיני מקומות שהיית בהם כילד מתבגר.
בדרך חזרה, כאילו במקרה, התנגן ברדיו "כמה טוב שבאת הביתה".
מצחיק איך שהחיים מזמנים לך כל מיני נגיעות בנשמה.
איפה הבית שאלתי את עצמי. זה שיצאתי ממנו או זה שאני חוזר אליו.
|