|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
16/04/2015 14:32
some1
Posts: 44
|
דיאטה, זה הרבה יותר מתהליך פיסי. אפשר לומר שזהו תהליך נפשי הרבה יותר מאשר תהליך פיסי.
כי הרגשות שלנו גורמים לנו לאכול יותר או פחות, וכל מה שמשפיע על הנפש שלנו, עשוי להשפיע בסיכוי גדול גם על הדיאטה.
ולכן אשכול על השואה ביום השואה, לפחות בעיניי, הוא מאוד רלוונטי לפורום כזה.
לא רק בגלל הסימבוליות, שראוי לדבר ולהזכיר,
לא רק כי יש אנשים שהנושא הוא כל כך חלק מהחיים שלהם, והוא מלווה אותם בהרבה דברים קטנים של היומיום,
אלא בעיקר בגלל שזה מציף לדעתי בכל פעם מחדש סערת רגשות פנימית גדולה מאוד אצל רובנו, והיכולת לפרוק את זה בין אם בכתיבה ובין אם בדיבור, חשוב בשביל האיזון הנפשי הפנימי.
בהתייחסות אישית לנושא, אני חייב להגיד שביום השואה אני מתעצב בכל פעם מחדש שזוכרים את הניצולים רק פעם בשנה, ושכל השנה הם רק עוד מספר סטטיסטי שלא מעניין הרבה אנשים. זה הדבר שהכי כואב לי בכל שנה מחדש.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/04/2015 13:10
אייריס
Posts: 3744
|
את חייבת לעשות משהו עם כשרון הכתיבה שלך. כתבת מקסים ומרגש מזדהה עם כל מילה. נשיקות ושיגיעו ימים טובים בלבד
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/04/2015 08:13
נחושה
Posts: 6982
|
ואיך זה קשור לפורום?
יש כאן אנשים מופלאים ומוכשרים שמנמודים בעבר או בהווה....וצריך להפריד בן רגשות לאוכל....גם היום....כי אנחנו שמנמודים בראש ויש לנו מטרה וכל יום נחשב....שמחות ועצב ימי זיכרון וימי חג ומועד מלווים את חיינו
וחלק מכוחינו הוא התמודדות עם הרגלים ישנים ותירגול הרגלים חדשים וטובים יותר עבורינו וכל המשפחה...והפורום הזה הוא ברכה למשתפים ולקוראים כאחד.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/04/2015 07:51
נחושה
Posts: 6982
|
בוקר טוב יקרים,
אם לא בימים טעונים, ימים מורכבים, מראות וסיפורים ששומעים....מתי נשתף?
70 שנה
(יש משפט של הגששים "שלושים שנה לך תזכור"...)
הזיכרון צרוב בגופם, בנפשם, בחלומותיהם, בהרגלי האכילה, בהרגלי הלא לזרוק כלום, בהרגלי הנחישות, בהרגלי ההתכווצות וההתכנסות עד כדי שיתוק ואחרים...."זה הזמן לחיות, הכסף שקיבלנו הוא כדי שנטוס מסביב לעולם או נקנה רכוש שגזלו לנו"....אין צדק....בל נשפוט !!!
הם היו ילדים ובוגרים , בני 40 ,בני 5 , בני 17, בני 80 , לא כולם היו באותם המקומות, באותם המדינות, באותו המצב....חלקם לקחו תמונות, חלקם רכוש, חלקם דובי או ספר או חפצי קודש....
חלקם עוד לא הנצו חייהם...חלקם כבו ברגע שכל עולמם התרחק לכיוון המשרפות, חלקם נאבקו , חלקם התכחשו, חלקם דמיינו, חלקם נפלו על קידוש השם וחלקם שמו את מבטחם באנשים זרים, ביערות ובאסמים
מי אנו שנשפוט, מי אותם שהקימו משפחות חדשות, שנכלאו במוסדות לחולי נפש כי לא הובנו, את צרובי המחלות והתחלואים, את "הגיבורים שהשתקמו "כי סגרו את חייהם הקודמים...
מי אנו שנשפוט כשנולדנו לשפע בתקשורת במידע במים ובמזון
מי אנו שלא נושיט יד, נטה אוזן, ניתן חיבוק.....נזכיר, ננציח, נספר לילדנו בדיוק כמו בסיפור יציאת מצריים....מי אנו שנחיה בפחד במקום לסמוך על עצמינו, כישורינו וכשרונותינו, היותנו אנשי מוסר וערכים, חדורי תקווה ואחוות לוחמים...ויש לנו מדינה, צבא, אחד את השני ואת לקחי ההיסטוריה...
כל מספר הוא שם, אדם שלם, עולם ומלואו, מרכז אחד בתוך מעגלי חיים של אחרים משמעותיים לו ולחברה....המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו.
נחושתכם
edited by נחושה on 4/16/2015
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|