19/09/2014 16:37
1103
Posts: 5022
|
סום יקר
אתה נמצא בתחילתו של תהליך וממרום 26 שנות חברותי בחוג של מירי,אני יכולה להעיד שהאכילה הרגשית הולכת ונעלמת עם הזמן,
בעזרתה של מירי והפורום תלמד לאט לאט להתגבר על הרצון להרגע ולמצוא מפלט מהעצבים אל המקרר.לא יהיה הצורך הזה.
בנתיים עד שההרגל של אכילה רגשית תהפוך לטבע,בכל פעם שמשהו או מישהו יעצבן אותך פשוט תשתדל להרגע ולהפנות את תיסכולך,
לאזור אחר בבית.כמובן שכדאי שלא יהיו פיתויים או דברי מאכל שאהובים וטעימים לך בביתך.
טוב אתה עושה בהיכנסך לפורום תמשיך לעשות זה זה עוזר מאוד.
שבת שלום בהצלחה בהמשך התהליך
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/09/2014 10:43
אייריס
Posts: 3744
|
מילת המפתח היא.תרגול ותרגול. אין הרבה מה להציע כי כולנו באותה הסירה ונופלים על פחמימות. אם לא יהיו לך אויבים במקרר זה יהיה הצעד הטוב ביותר וכך קצת להימנע מנפילות
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/09/2014 07:26
EFF
Posts: 6396
|
כמה מוכר מה שאתה מספר כאן...האכילה הרגשית היא ״האויב״שאורב לנו בתוך המקרר, במזווה,ולוקח לפעמים זמן להשתחרר..הדרך הקלה והבטוחה ביותר להימלט מבעיות הסובבות אותנו היא להכניס ראשנו או בעצם שינינו לתוך פחמימה מנחמת, שוקולד טעים ומתוק..אבל הגבורה היא לעצור ממש רגע לפני ולחשוב..האם הנציג האנטיפטי של הוט, או המרגיז ההוא שווה את זה שאני נכנע לאוכל וגורם לו להשתלט עלי?הרי אינני אוהב את התוצאה...במהלך הזמן לומדים אצל מירי, וזה כמובן תהליך, להבין שאף אחד לא שווה את זה שאנחנו ננוצח על ידי ככר לחם, ושלא נעמוד מול תאוות אכילה זו או אחרת בידיעה שזה גורם לנו נזק..צריך לתרגל כיבוש יצר וזה כמובן לא קל אבל קל יותר בעזרתה של מירי...(ואני מדברת ממרומי 28 שנים של התמדה וחיבור למירי)גם אצלי יש רגעי דבירה אבל מועטים וקטנים....בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2014 22:18
some1
Posts: 44
|
לפעמים אני פותח את המקרר ואני אומר לעצמי אל תשתולל, אז אני סוגר אותו ואחרי שתי דקות אני לא עומד בזה ושוב פותח.
האוכל משמש בעצם מעין סוג של נחמה, הסחת דעת אם תרצו.
אם אני אראה פלפל במקרר, בזמן כזה של אכילה רגשית כמו שמירי מכנה אותה, קשה לי להאמין שאני אבחר בפלפל, פשוט כי הדבר האחרון שאני רואה את עצמי זה עומד וחותך פלפל כשאני בפקעת עצבים על איזה נציג מהוט שמסרב לנתק אותי ומעביר אותי מנציג לנציג לנציג 
אז השאלה היא האם אתם נוהגים להחזיק ירקות חתוכים במקרר כבדרך קבע? ואם כן, האם יש זמן קבוע שאתם חותכים ירקות כדי שיהיו זמינים במקרר?
הטיפים הקטנים האלה, לפחות בשבילי, יכולים לעשות את כל ההבדל.
תודה רבה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2014 08:25
אקורדיאון
Posts: 16381
|
כן כן כל כך מוכר ולא חביב אבל כפי מירי השיבה לך זה תהליך והאמן לי שגם לאחר 23 כאן במסגרת עדיין פה ושם אני נופלת
לזה אבל הרבה פחות.עם הזמן כשזה קורה מיד כשתגיע למקרר תהיה מסוגל לומר זה לא מסייע,זו אשליה ותבחר להתעסק במשהו אחר.
עם הזמן גם תבין שאתה חייב לבחור מסלול הפוך מכיוון המקרר כמו יציאה לאוויר. כדאי מאוד למגר את האוייבים ולהכניס ירקות ואז תנשנש
פלפל אדום גזר. גם מסטיק לא רע.
בהצלחה רבה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2014 22:25
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
יקר ערב טוב
בכל שנת הלימודים הבאה לטובה שלך איתי
אני כל פעם אקדיש לזה זמן....
אני כבר שנים רבות ניגמלתי מאכילה ריגשית....
זה תהליך....בנתיים המודעות והמסגרת, מאד עוזרים
לצמצם נזקים....
יפה שאתה משתף, אתה הפעם נחוש להצליח ואנחנו איתך.
בהצלחה לילה טוב מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/09/2014 17:29
some1
Posts: 44
|
חשבתי לנסות וליצור כאן דיונים, בכל פעם בנושא אחר מתוך הקשיים שאני מתמודד איתם ואני מניח שמשותפים להרבה אנשים.
הפעם בחרתי בעצבים.
לפעמים שיחת טלפון מרגיזה, או קצת לחץ או מתח שולחת אותי באופן אוטומטי למקרר. אם זה בעבודה אז אני בד"כ מחפש מה לנשנש.
לא משנה שזה לא מפיג לחלוטין את העצבים או את המתח, זה יוצר מעין התעסקות במשהו אחר, מה שלפעמים מפיג מעט את העצבים/לחץ/מתח, (אצלי כולם נכנסים לאותה קטגוריה - הריצה האוטומטית למקרר )
אני יודע שיש אנשים שרצים לסיגריה, אבל אני לא מעשן אז בשבילי זו לא אופציה.
רציתי לשאול אתכם איך אתם מתמודדים עם דברים כאלה. ואם בכל זאת אתם מכניסים משהו לפה, איך אתם נשארים בשליטה שתמנע ממכם לרוץ ולאכול כל מה שנתפס לכם בעין.
edited by some1 on 9/17/2014
edited by some1 on 9/17/2014
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|