28/07/2014 23:03
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
חיבוק חם, לילה שקט
אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
28/07/2014 19:03
אייריס
Posts: 3744
|
היי חיוך. לצערי יש כאלה שלא רואים ןלא קוראים את הדברים הנכונים ולא מבינים איך אנחנו חיים תחת איום מתמיד שלא נגמר. הייתי רוצה לראות אותם בצד הזה או שיבואו לבקר בזמן הזה ואחכ ידברו. שם בארצות אחרות חיים להם חיים שונים משלנו בכל והם לא יבינו על מה המהומה. חבל שזה קרה לך עם בת משפחה בכלל לא נעים ואולי מזה היא תסתכל על הדברים בעין אחרת ותבין גם אותנו. שנשמע בשורות טובות. ערב טוב
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/07/2014 22:12
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
סוף סוף קיבלתי איזה מייל חלשלוש מבת דודתי הקטנה בארה"ב. התבישתי במה שהיא כתבה. אני היום במקום שבאמת מה שיש לי לומר אגיד בקול גדול ובלי מורא. היא מודאגת מהתמונות המגיעות מעזה. מתוך נסיוני עם בני דודי שאף פעם לא הראו התעיינות בחיינו כאן וגם בזמנים לא טובים לא הרגישו שהם יכולים לחייג אלי ולומר 3 מילים חמות. עניתי לה כדבעי. "מצטערת" אמרתי לה שאין תמונות (תודה לאל) עם דם ונפגעים בעורף שלנו. אני לא מתנצלת על כך. אמרתי לה את כל מה שהיה לי לומר הרבה שנים ולא העזתי כי פעם חשבתי שאולי יהיה אחרת. כל פעם התאכזבתי מחדש. כיון שבמילא אין לי ציפיות מ-3 בני דודי בארה"ב. כתבתי לה על אנשים זרים כמעט שמעודדים ומתקשרים מכל קצווי תבל להתעניין בנו ולעודד. כתבתי לה שאחרי 20 יום תודה רבה שסוף סוף הואלת לכתוב 3 שורות שפשוט לא כדאי לצטט, אם כי באלגנטיות, הבהרתי לה שיש גם גויים טובים שחושבים עלינו מתקשרים מתעניינים ומעלים חיוך על פני כשהם אומרים מילות עידוד ומנסים להבין איזו מציאות מטורפת אנו חווים. הרגשתי טוב עם עצמי שבאמת לא ניסיתי להיות נימוסית יותר מידי אלא אמרתי את האמת הכואבת בפנים. אני שתמיד קשובה לבני דודי ובכל מצב שהיה להם קצת קשה תמיד אני שם, מטלפנת, מקשיבה לעיתים חצי שעה לבכי ולכאב שלהם, מעודדת מנחמת ומה לא, האם לא מגיעה לי פעם אחת ביובל שיחת טלפון שתעלה לי חיוך על הפנים בימים כאלה? אני מבינה שאף פעם בעתיד בטח לא אשמע מהם יותר אחרי המייל החריף שכתבתי (גם כן בביקורת עצמית) ואין לי בעיה עם זה, אי אפשר לשנות אנשים שמלכתחילה לא התכוונו אף פעם להראות ולו רצון טוב כן למרות כל השנים ונסיונותי החוזרים ונשנים. הם לא ישתנו ואני בגילי מוכנה לעמוד זקופה ולומר את שיש לי לומר בלי כחל וסרק. אם בצעירותי הייתי הרבה יותר עדינה מתחשבת כל הזמן (כי כך חונכתי בבית) עתה ממרום גילי לא אסתיר את מה שאני מרגישה רק כדי שבצד השני "לא ירגישו רע".... התחשבות צריכה לבוא משני הצדדים ולא תמיד רק מהצד שלי.
אני בטוחה שגם אתן יש לכם בני משפחה מתחשבים ותומכים ויש גם אחרים. להיות עדינה תמיד לא ממש עוזר ולא ממש מביא תועלת.
אני אופטימית מאד ומקווה שבימים הקרובים יהיה סוף לסיוט המתמשך. שנמשיך להיות חזקים לדבוק בשיגרה ששומרת עלינו ובעיקר לחייך ולהיות מוכנים לחיילים שחוזרים הביתה עם מתנות, ובעיקר חיבוק גדול וחם שישכיח מהם את הימים הלא פשוטים האלה. ימים טובים שיבואו החל מהיום למחר.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|