17/02/2014 11:45
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
אנו בדרך כלל מצטיינים בתרוצים שונים ומשונים למה אכלנו דוקא את הפחמימות האלה ואחרות. (בדרך כלל מיותרות).
הבוקר בשיעור ההתעמלות שלי, אחת מאיתנו סיפרה על תאוותה לשוקולד. אני לשמחתי איני בליגה הזו של שוקולד ויכולה בשקט להיות מאושרת עם קוביה או שתיים ליום. אך הנושא למעשה אינו חד משמעי. לעיתים אני יכולה גם לאכול חצי חבילת שוקולד. אחר כך זה כבר יותר מידי מתוק אפילו אם זה שוקולד מריר. למה הדבר דומה? לנסיעה בכביש המהיר. יודעת שאסור לי לעבור מהירות מסויימת אבל ברגע של חולשה יכולה בהחלט לנסוע מהר מידי. אני מודעת לסכנה (כי יש מצלמות) אבל עושה את זה בהיסח הדעת בקטע מסויים של הדרך. אני חוזרת ל"מוטב" כי החינוך היקי שלי אומר לי את זה וגם ה"פחד" שמא אקבל דו"ח חלילה. אכילה בלתי מבוקרת "מותרת" לנו כשאנו מרפים מעט אבל יש לה מחיר חד משמעי ואני רואה את זה במותניים. מנסה לתקן את עצמי אצלי הדבר חשוב ביותר בריאותית. לסיכום העניין, בבוקר זה ראיתי אם ל-3 קטנים מאד, עם רווח קטן בין אחד לאחד והאחרון במינשא על הבטן שלה. אלא שתינוקה היה בערך בן חודשיים והגיזרה שלה מהממת. אחרי שלוש לידות די צפופות. החמאתי לה ומכאן התפתחה שיחה יפה. בן זוגה גם כן נראה כדוגמן. הילדים אכלו בנחת מעט ועשו הפסקה יזומה במהלך האכילה. חשבתי לעצמי, הנה דוגמה חיה לאיך צריך להתנהג בבית, על ידי דוגמה אישית כל הזמן כי לדבר זה לא עוזר כלום (מנסיוני). הדוגמה האישית היא זו שחורטת את חותמה על אלה שאנו רוצים להראות להם כיצד לחיות נכון, ואני שמחה כל הזמן שאת זה אמנם ידעתי כל הזמן אבל הדברים התחדדו והפכו לחלק ממני מה-ד.נ.א. שלי רק בזכות בית הספר לחיים של מירי בלקין. תבורכי והעיקר רק בריאות ושמחה.
--
hs
|