21/01/2014 20:44
אייריס Posts: 3744
|
צודקות בנות יקרות. גם אני הייתי שמנה כל חיי פרט לתקופת החתונה מאז עברו אוטוטו 25 שנים. ועד היום נלחמת. אבל מצאתי את הבית שלי סוף סוף המקום הנכון וגם בזמן הנכון יותר בשלה לעשות.תהליך שפוי עם עצמי ולהתמקד בי הפעם ורק ככה נצליח. ערב נהדר לכולן
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/01/2014 05:11
אקורדיאון Posts: 16381
|
כן יקרות כולנו באותה סירה שזר לא יבין ונאמר תודה לאל שיש מסגרת. בהצלחה לכולנו.
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2014 16:56
רבקה Posts: 8411
|
חברות יקרות שנמצאות איתי באותה הסירה, לא שונה ממכן תמיד הייתי שמנמונת וגם היום לא רזה במיוחד אך היום יש יותר מודעות לאוכל בריא ולמסגרות השומרות עלינו אנחנו בחרנו במסגרת של מירי היקרה שאיתה אני צועדת כבר שנים רבות וזכינו במסגרת נפלאה שתומכת עוזרת ומפרגנת ואנחנו עושות עם עצמינו את הדבר החשוב ביותר והוא השמירה השליטה והמודעות לאיכות חיים שיהיה לכולנו שבוע טוב ובשורות טובות ♥♥♥
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2014 14:05
חיוך מהלב Posts: 1125
|
היום כשקראתי את מה שכתבתן דני ואקו יקרות חייכתי אבל רק אתן יודעות כמה דמעות היזלתי מעיני בשל המצב של האקורדיון וכמובן התקופות ה"שמנות מאד" של חיי. אפשר היה לחנוך לפחות אגם חדש בארץ יותר גדול מהכינרת מכמות הדמעות שהיזלתי במהלך חיי על נושא המשקל. היום אני מחייכת כמובן שאני לא רזה וגם לא אהיה. אבל אני בגדר "בסדר" כלומר גם זה שנוי במחלוקת. לפחות אני לא שמנה כמו שהייתי וכן הייתי מאד רוצה להשיל עוד כמה אבל בזהירות כי למזלי יש לי דבר אחד טוב בגנים שלי. קיבלתי עור פנים כמו של אבי והוא לא נפגע כלל בשל הירידה הגדולה שלי בשנים האחרונות. העיקר שיש לנו את המסגרת ויש לנו מטרה ואנו חיות משבוע לשבוע. גם אני שמעתי כל מיני דברים מהורי במיוחד אימי. "אל תגיעי למצב שלי " ותראי מה אפשר לעשות וכמובן הלכתי לכל מי שרק היה ב"מודה" ללכת אליו כולל רופא שעשה לי דיקור ונתן לי דיאטה קשה של בעיקר אורז מלא. ירדתי המון די מהר אבל שמעו נא, זה כבר בשנות השמונים, הייתי בהריון שאיבדתי אותו כנראה בשל הדיקור כי לא ידעתי שאני בהריון. אבל זו כבר הסטוריה ואין להחזיר את הגלגל. יותר נכון אף אחת מאיתנו לא רוצה להחזיר שום גלגלים או צמיגים לגופה. לכן טוב שאנו יכולות לכתוב אפילו במעט חיוך על כל מה שעברנו ותודה לאל היום יש דרכים אחרות ויש מודעות ובכך הדור הנוכחי הרוויח המון.. תודה לאל בקיצור על הדור החדש הזה לעשות מעשה ולהתאמץ לא להגיע למשקל גבוה אלא לאכול בריא ונכון... גם אני כמו דני אישה מאד מאד רזה בתוכי פנימה.... רק שאחרים לא ממש רואים.. חבל לא? אבל די לי במה שרואים והשתדלות זו מילת המפתח וכן על בסיס יומ יומי כי לי אין ברירה. שיהיה לכולנו שבוע מבורך מלא אור שמחה ובעיקר בנוסף לכך שליטה על האוכל. אנו הרי הבוסיות נכון?
-- hs
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2014 10:14
dany Posts: 19819
|
בנות יקרות אכן הסיפור שלנו הוא אותו הסיפור של אותם ילדים, שלהם לפחות היום יש קבוצות תמיכה ועזרה, לנו לא היה. אני הייתי ילדה שמנה וגדולה בבית של אנשים רזים. (גדלתי אצל סבא וסבתא) וסבתי עליה השלום בכל פעם שראתה שצמחתי לרוחב, היתה פוצחת לי בדיאטה מקורית שלה........... (היתה אומרת דניאלה....{בהמון אהבה} סליחה אבל את עוד מעט לא עוברת בדלת......... צריך לעשות משהו...... אז סלט בלי שמן, היתה מרסקת לי עגבניה לסלט שיהיה רטוב, קולה לי פלפלים על האש. מה לעשות בשנות החמישים והשישים ממש לא היתה מודעות וגם לא היו מוצרים "רזים" או דיאטטיים. אז ככה בכוחות משותפים עשינו והצלחנו, הייתי יורדת הייתי עולה....... גרמושקה אמיתית. בשנות השבעים כבר הגעתי לשומרי משקל, ומאז בתוך תכניות מסודרות ומוסדרות עליתי וירדתי לדעתי מאות קילוגרמים...........חחחחחחחחחעד עצם היום הזה........ שוב עם 15 קילוגרמים מיותרים. ואגב מירי אומרת שמעולם לא הגיעה למשקל של רזה רזה, אני הייתי שם........... רזה מאד מאד, ז"א יש לי המון קליפות ושכבות בצל לקלף מתחת נמצאת בחורה ממש רזה.............. טוב אולי היא שוב תצוץ יום אחד.
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/01/2014 04:38
אקורדיאון Posts: 16381
|
חיוך יקרה כל כך נכון,לא סתם חרתי את הכינוי אקורדיאון בפורום אני לא רוצה למנות כמה קילוגרמים השלתי ועליתי במהלך שנות חיי . וללא ספק יפה שעה אחת קודם לטפל ולהיות במסגרת. בהצלחה לכולנו.
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/01/2014 19:12
מירי Posts: 47
|
תודה רבה יקירתי על השיתוף והכתיבה היפה.... סבל ותיסכול להיות ילד ומבוגר שמן..... אבל אנחנו לפחות במודעות ועשייה..... וזאת הרגשה נפלאה שיהיה שבוע נפלא לכולנו ובשליטה אוהבת מירי
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/01/2014 13:59
חיוך מהלב Posts: 1125
|
כמה פעמים בנעורי אמרתי המשפט הזה לאימי ש"נלחמה" במשקל העודף שלה שלא לדבר על אבי? זכורני שהיו לנו בערך 6 הפסקות במהלך לימודי בתיכון. היתה לי חברה טובה שמה שכל הפסקה אכלה שימו לב, כריך מלחם לבן אולי גם חלה ובתוכה נקניק, כל הפסקה היה לה כריך אחר. ואני נאלצתי לקחת איתי תפוחי עץ ורק במשך כל היום כריך קטן אחד. למה? היא היתה ונשארה רזה כמו מקל ואני לצערי למרות סוג של מודעות "התפתחתי" לא לממדים רצויים. כמה סבל היה ללכת לבריכה. לים? כמה פעמים העליבו אותי חברי וחברותי לכיתה חנה בננה שמנה.?? גם שלא הייתי כזו, הייתי עגלגלה. הכתבה מאתמול הזכירה לי נשכחות הזכירה לי את הסבל והתסכול שבו חייתי שנים רבות כל כך. אפילו אחרי שעשיתי מבצע והייתי מאד מאד רזה (במהלך לימודי בחו"ל) קרה מה שקרה וזה גרם לי לחזור ולעלות במשקל אפילו יותר . מי מאיתנו לא זוכרת מצב של אקורדיון? הרי היינו שם או לפחות אני הייתי שם משך שנים רבות. הפעם כשהישלתי ממשקלי 26 ק"ג הפעם אין דרך חזרה וכל זה בזכות מירי שהיא מורתי וכן גם אני מדברת "מירי בלקין" אבל גם מבצעת ומשננת לעצמי דברים שלמדתי. העיקר שמירי תצליח עם הקטנים כדי שלא יגדלו להיות בוגרים שמנים וחולים חלילה. אלה שהגיעו אל מירי בצעירותם "הרוויחו" חיים שלמים על כל מה שזה אומר ועל כך תבורכי שוב ושוב מירי.
-- hs
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|