|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
24/12/2013 05:57
dany
Posts: 19819
|
יולי יקרה אהבתי מאד את התגובה הארוכה והאוהבת שלך. השיתוף בעניין הביישנות מעורר כנראה כאן עניין, כי לא מעט מאיתנו היו ועדיין ביישניות כרוניות. גם אני בעברי הייתי ביישנית קיצונית, ולמרות מימדי הגדולים תמיד, (כך שתמיד בלטתי) פחדתי פחד מוות מקבוצה, הייתי תמיד יושבת בסוף כדי שלא יראו אותי, ועונה כמוך בשקט בשקט, או מסרבת לענות בכלל. והאמת שרק ההתמודדות עם קבוצת תמיכה(הייתי בעברי כמה שנים מנחה בקבוצת הרזייה) רק שם הצלחתי איך שהוא להתגבר על פחד "הקהל" שיש לי. עד היום אם אני בחברת זרים סביר להניח שלא אדבר בכלל, פחד נוראי..... פיק ברכיים....... אבל תודה לאל שאני בחברת אנשים שאני ממש מכירה אז ב"ה הפה כבר עובד.............
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/12/2013 18:49
IRIS
Posts: 753
|
יולי וקטי היקרות אני שמחה מאוד שהמפגש ביניכן אצל מירי בלקין הוליד חברות יפה ביניכן ואתן עןזרות אחת לשנייה. כן יירבו וכמה יפה הפרגון זו לזו. כל הכבוד . ויולי פוסט יפה ומעניין. בהצלחה בכל. ערב נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/12/2013 10:27
אשירה
Posts: 4292
|
יולי יקרה,
תודה על השיתוף והתובנות הנפלאות.
ובעניין ביישנות אני מעידה על עצמי שהייתי ילדה מאוד ביישנית וגם היום, למרות גיל וניסיון חיים ושיפור משמעותי, עדיין זאת תכונה די דומיננטית אצלי ולפעמים מכתיבה לי מהלכים בחיים.
אודה ואתוודה בגילוי לב שחלק מהסיבות שאני באינטרנט זאת הביישנות שמלווה אותי. תמיד ישנן החברות הטובות והקרובות אבל בין זרים קצת קשה לי למצוא את מקומי. למדתי לחיות עם זה ולא לתת לזה להשפיע יותר מידי, לקבל את עצמי ולהבין שאיני מושלמת כמו שאף אחד אחר אינו מושלם ושיש בי גם דברים טובים וצריך לחיות עם מה שיש ולנסות תמיד להשתפר בכל תחום.
לפני כמה שנים קיבלתי תזכורת כאשר התקיימה פגישת כיתה מבית ספר יסודי עם המורה המיתולוגית שלנו שמלווה אותנו כל השנים ושומרת על קשר עם כולנו. היא הביאה איתה הערכות שכתבה עלינו בסוף כל שנה ושמרה אצלה כל השנים. לא אכתוב לכם כמה שנים עברו כי המספר מבהיל אותי עצמי, אבל בכל סוף שנה מלבד שבחים על היותי ילדה טובה ותלמידה טובה היא הקפידה להוסיף ילדה מאוד מאוד ביישנית או יותר מידי ביישנית.
לא נערכו אז איבחונים כמו היום, היום קיימת מודעות מאוד גבוהה להתפתחות הילד והרבה פעמים מה שאנחנו רואים מבחוץ יושב על גורם אחר שיכול להיות קושי שניתן לטיפול ולעזרה ולפעמים זה יכול לשנות חיים.
יום מקסים לכולנו,
--
אשירה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/12/2013 07:55
יולי
Posts: 754
|
היי קטי,
אני מבינה ממך שאת דואגת בגלל האבחון של ביתך. דבר ראשון אני כבר שומעת ממך דווקא כמה נקודות אור: הראושנה היא שלמרות שהבן שלך אובחן ב- PDD הוא אובחן כבעל תפקוד גבוה,הנקודה השנייה היא שהאפשרות ל PDD אצל ביתך נשללה מכיוון שבבית היא לא מפסיקה לדבר. אני מבינה ממך שאפילו ספק קל ביותר גורם לך למתח של מה יהיה במקרה של...והמתח ברור לי מכיוון שמדובר בילדייך, שהם הדבר הכי חשוב לך. יחד עם זאת, אם תחשבי על בכל זאת, התפקוד של בנך גבוה ואם כך, יש אפשרות וסיכוי גדולים מאוד מאוד לעזור לו ללמוד ולהתפתח ואני יודעת ובטוחה שאת עושה הכל למענו וגם על הצד הטוב ביותר וזה גם מהכרותי איתך, ולכן, את צריכה להרגיש עם עצמך טוב מכיוון שאת מהבחינה הזו ממש אם השנה. בנוסף לכך, את גם דואגת לביתך, וגם אם היא חולמת בהקיץ ומתקשה ליצור קשרים חברתיים אין זה אומר בהכרח שמדובר ב PDD, לפעמים ישנן סיבות אחרות ומגוונות, לקושי ביצירת קשרים חבריים, למשל- ביישנות...(ואפילו גדולה ) , יש ילדים שבבית מדברים הרבה וממש מוצאים את מקומם (אחרי הכל- אין כמו בבית), ודווקא בחוץ, בגן, עם הילדים האחרים הם הרבה יותר סגורים, עצורים או ביישניים מאוד מכל מיני סיבות ....וכמובן, אני בכלל לא מאבחנת...אבל אשמח לספר לך סיפור אישי קטנטן שלי...אומנם, אין לי ילדים (את יודעת) , אבל...שאני הייתי ממש קטנה,,בערך בגיל 4 או 5 , הייתי, מסתבר, ביישנית ברמות ובגן כמעט ולא דיברתי. ההורים שלי ( ובעיקר אמא שלי ) היו לחוצים מהעניין, וכן, לקחו אותי למעין אבחון כזה...לבדוק אם אני מדברת..מתקשרת...אז בסיטואציה של משחק עם בובות (חלק מאבחון כנראה לילדים קטנים) פתאום התחלתי לטפל בבובות, להסביר להם כל מיני דברים (כנראה ששיחקתי בתור גננת/מורה של הבובות..) ובמשחק אחר הפכתי להיות חברה שלהן...בכל אופן, זה מה שסיפרו לי שנים אחרי..אבל בגן, לא ממש רציתי כנראה לדבר עם כולם, אלא רק עם העוזרת לגננת, ואחרי כמה זמן עם ילדה או שתיים, וגם זה..לאט לאט..בשלבים..לקח לי זמן להיפתח....מה הסתבר? כילדה קטנה מאוד הייתי גם ביישנית וסגורה מאוד..ולימים בבית הספר גם בעברי הרחוק התקשיתי ביצירת קשרים חברתיים פשוט בגלל שהייתי ביישנית, כי גם שהמורה נניח הייתה שואלת אותי שאלה אני זוכרת עד היום שהייתי עונה בשקט בשקט, וכנראה שהיה צריך מיקרופון משוכלל כדי לשמוע אותי...עם הזמן, והשנים הכרתי חברות, ועד היום אני שומרת על קשר עם 2 חברות טובות...והיות ואני עסוקה מאוד אז בטלפון יותר אבל פעם ב..גם מצליחות להיפגש...ואגב, קטי, את אחת מהן, כמובן, לידיעה כללית (טוב, את זה את דווקא כן יודעת)....לעניין האבחון, אצלי, בסוף לא מצאו כלום, חוץ מביישנות טבעית רבה מידי..אני כמובן, לא מאבחנת, אבל , זו רק נקודה למחשבה...אנחנו לא תמיד יודעות את הכל, לפעמים, יש סיכוי, שהדברים פשוטים בהרבה מכפי שהם נראים מבחוץ...ואגב, ביישנות היא עניין נרכש לעיתים, מסתבר, בדיעבד, שאבא שלי גם היה כמוני בילדותו הרחוקה (כך הוא סיפר לי)
ולעניין הקשר לאוכל ולאכילה..אנחנו כשמנמודות, לעיתים רבות מידי מקשרות בין הרגש לאכילה..במשך שנים רבות התרגלו למסמס להקהות את הרגש באמצעות אכילה (בעיקר פחמימות/ מתוקים/ מלוחים- מחקי את המיותר...)וכאילו בכדי שלא נדאג/ שלא יכאב / או שיכאב/ נדאג אבל קצת פחות אז האוכל שימש כמקור נחמה. אצל מירי בלקין, אנחנו בדיוק עובדות על ניתוק הקשר הזה..יש : אוכל..ארוחות שאותן אנו אוכלות בצורה מסודרת ארוחות ביום..יש חטיף יומי (עד חמש ועד 100 קלוריות או משהו קצת יותר אבל פעם בשבוע - רצוי שישבת ועד חמד..ועד 600 קלוריות פחמימות ליום. )
האמת היא, שאכילה , אם תחשבי על זה מעולם לא פתרה בעיות שבינינו לבין עצמנו , אם כן, היינו מאושרות 365 ימים בשנה...(בסגנון HAPPY HAPPY JOY JOY ), וכל הזמן היינו אוכלות ומאושרות, אבל אם את חושבת על זה, תגלי שזה לא נכון, אנחנו נניח משתמשות באכילת יתר כדי "לרפא" דאגות וכיוצא באלו ואנחנו עדיין שמנמנות, ועדיין דואגות. מכאן נובע- שזה לא פיתרון..כאשר דואגים- עדיף לשתף- לספר לחברה טובה/ לאמא/ לבעל למי שרוצים....לדבר לשתף ולא להתקרב לאוכל כאל מוצא (זה פשוט לא עוזר....וחבל..)לגבי האוכל- כלל ברזל- 3 ארוחות ביום , שתייה מספיקה...וחשוב ביותר_ להכין מראש, ארוחת צהריים לכמה ימים- נניח לשלושה ימים, אפילו כמה דברים, לכל המשפחה, מגוון, שלא ישעמם ...להכין מה שאת רוצה, למדוד כמות שמן בכף, אפילו מראש להכין סלט לא מתובל וביצים קשות לערב, או להכין שקשוקה בלי הביצים מראש..לכמה ימים....ולאכול יום כן יומיים לא בערב עם טונה מסוננת, ביצה מעל/ גבינה עד 5% מעל (אחת מהאופציות), אפילו חזה עוף מעל השקשוקה אפשרי בערב למשל- בשישי בערב...אבל...לא להגיע למצב שאין ארוחה חמה בבית. ואז בסט הצלחות הבינלאומי (כמו שמירי אומרת) לשים כמות נחמדה לא קטנה מידי ולא גדולה מידי (כלומר לא פירור ולא גבעה)לסדר בצלחת אוכל כך שישביע אותך, שיהיה לך טעים וכיף  ופעם ביום ירקות מבושלים- כלומר אם אכלת מרק בצהריים בערב תאכלי סלט וחלבון ולא שקשוקה או פשטידה ללא פחמימות..את הסלט הלא מתובל לערב תוציאי מהמקרר שעה לפני ארוחת הערב..ממש לפני הארוחה תתבלי אותו ואז- יש לך ארוחת ערבמוכנה מראש וסדר בארוחות. כדאי מאוד להתרגל להכין לכמה ימים מראש בהתחלה אפילו כל יומיים אם את מעדיפה טרי, אבל אוכל במקרר (מבושל) מחזיק גם עד 5 ימים ושבוע, ברור שיותר מזה כבר לא טרי ולא טעים אז אנחנו אוכלות רק טרי וטעים. חלק מהעניין של האוכל הוא טכני מאוד מאוד..וכמובן..לעולם לא לדלג על ארוחות..לאכול מסודר ולא להגיע מורעבת לארוחה הבאה (כדי לא לנשנש בין הארוחות)...הבישול ליומיים או שלושה זה כדי לא להתעסק יותר מידי עם המטבח וכך גם 3 ארוחות ביום מאותה הסיבה...התעסקות יותר מידי עם המטבח עלולה להביא למעגל חוזר של אכילת יתר....פשוט, כי אנחנו שם...
ההתארגנות וההכנה מראש והלהתרגל להכין מראש וגם לאהוב את זה שייך לשינוי הרגלים ואת זה אנחנו עושות פה בחוג של מירי...אל תפחדי משינוי..את יכולה, אני בטוחה בזה ב 100%..ולגבי הילדים- את גם כך אמא שדואגת ומסורה עד אין קץ ואני בטוחה שאת גם כך עושה הכל על הצד הטוב ביותר אז השתדלי לראות את הדברים דרך חצי הכוס המלאה..
ואסיים בפתגם שאהבתי- אנחנו דואגים לפרטים הקטנים ואלוהים דואג לפרטים הגדולים......ברגע שאת מתחילה תהליך וממשיכה,( בלי פחד () הדברים מתגלגלים איכשהו וזזים ומתקדמים קדימה ובסוף הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר...וכך זה בכל הדברים, כדי שיהיה שינוי אנחנו צריכות לעשות אותו (ציטוט של מירי, חקוק בזכרוני, אם לא חרוט), תתרגלי, תעשי, ואני יודעת במאה אחוז שתראי תוצאות.
נתראה היום בחוג,
יולי.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/12/2013 19:07
IRIS
Posts: 753
|
אשירה את צודקת בהחלט. אין גיל לדאגה ותמיד נדאג. גם שנהייה סבתות וחלק מאיתנו כבר כאלה אז אין ספק שדואגים גם לדור הצעיר ואנחני חייבותתתת ללמוד ולשלוט באוכל וככל שנקדים נרויח. להפנים להפנים ולהפנים שאוכל ממקום רגשי לא נכון לאף אחת. ומזל שאנחנו כאן ממשיכות.ללמוד כל שבוע מחדש. המשך ערב נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/12/2013 11:55
אשירה
Posts: 4292
|
לכל האימהות באשר הן ובמיוחד לצעירות,
שום דבר לא באמת מכין אותנו לכך אבל כאם לילדים בוגרים אני יכולה להעיד שגיל הילדים אינו קובע את רמת דאגתנו ואת ההשפעה הרגשית עלינו של כל מה שהם עוברים.
לדעתי מידת ההשפעה הרגשית והאכילה הרגשית תלויה במבנה אישיותנו וכבר דבר ידוע הוא שאנחנו השמנמודים יש לנו נטייה לאכילה רגשית.
מי שעדיין צעירה ולומדת להתמודד עם זה בגיל צעיר רק מרוויחה אחר כך שנות חיים רבות יותר של איכות חיים טובה.
כי ילדינו תמיד ישארו ילדינו הקטנים ולא משנה הגיל.
בהצלחה בבריאות ובאושר,
--
אשירה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/12/2013 05:21
dany
Posts: 19819
|
קטי יקרה אמנם ילדי כבר מזמן מזמן בוגרים וגדולים אפילו הנכדים שלי כבר לא קטנים...... אבל הזכרונות של אמא מגדלת ילדים ממש נמצאים כאן. בזמנו לא היו כל כך הרבה איבחונים ודקויות בכל תורת ההתנהגות.
ילדים היו ילדים עם בעיות כאלו ואחרות, ולא חושבת שיש בית בו גדלו ילדים בלי בעיות. ואכילה רגשית זה שמי השני........ עד היום!!!!! לדאבוני זה ממש לא פותר דבר אלא דוחף אותי עוד יותר למצולות.
חזקי ואמצי, והמשיכי לרקוד את הריקוד הזה. כי אם מפסיקים לרקוד אותו יש רק צעדים למעלה למעלה למעלה לעוד ועוד שומן. זה לא עוצר , לא מוותר, לא סולח.
בהצלחה יקירה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/12/2013 20:02
מיכל שרון
Posts: 1318
|
קטי אני לא מסוגלת אפילו לדמיין איך את מרגישה... אני כאילו יכולה.. אבל לא באמת..
אבל אני יודעת איך הילדים שלנו ומה שעובר עליהם יכול להשפיע עלינו, איך הרצון לעזור ולעשות למענם, רצון שלא יכול להתממש כי דברים הם מחוץ לשליטתנו, איך הוא גורם לנו ליפול.
אבל האמת היא שבחיים נכונים לנו עוד הרבה מכשולים כאלה ואחרים, ורוב הפעמים לא נוכל לעשות הרבה בשבילם, פשוט נצטרך להיות שם לאהוב ולחבק ולנשק ולעודד ולתמוך ולעזור במה שאפשר כשאפשר.
וזה קשה אבל בשביל השפיות שלי כאמא אני מזכירה לעצמי כל יום שאני איבדתי את היכולת לשלוט ביומיום שלי במאת האחוזים, זה המחיר של ילדים.
בשביל השפיות שלי כאמא אני מזכירה לעצמי כל יום שאני קודם כל מיכל, לעצמי ובשבילי ורק אח"כ אני גם אמא של תומר ונועה.
בשביל השפיות שלי בדיאטה אני מזכירה לעצמי כל יום שהאכילה שלי חייבת להיות מנותקת מהמצב הרגשי והפיזי שלי שמושפע ישירות מהילדים (במיוחד כי הם עדיין קטנים) - מחלות, שיניים, חום, קימה בלילות... אני לא יכולה לתת לזה להרוס לי.. כי זה אומר שאני אהיה שמנה עוד כמה שנים טובות.. ואני רוצה להיות רזה יותר כבר מאתמול.
אז יקירתי, תנתקי את הרגשי מהאוכל, תביני שאין שום ביס (מתוק ופחמימתי ככל שיהיה) שיכול לשנות משהו בהתנהלות של הילדים שלך.
אין שום סיר או עוגה או מגש פיצה שיוכלו לתקן או לשנות את מה שנקבע מלמעלה.
הדבר היחיד שישנה זה כמה מהר תקבלי את התשובה לשאלות ולתהיות, כמה מהר תשיגי לילדה את העזרה הנכונה והמתאימה וכמה מהר תתאפסי בשביל לתת לה את מה שהיא צריכה מבחינה רגשית כדי להתמודד עם הכל בעצמה ולהתפתח כפי יכולתה.
הסיטואציה שאת מתארת רחוקה מלהיות קלה, אני בטוחה בכך... אבל לאכול את עצמך (תרתי משמע) בגללה רק יעשה את הכל יותר גרוע. בוודאות.
חזקי ואמצי!
מקווה שרק תשמעי בשורות טובות בנושא.
edited by מיכל שרון on 12/21/2013
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/12/2013 07:50
IRIS
Posts: 753
|
קטי יקרה נכון שלא קל וכל מה שקורה עם הילדים משפיע עלינו מיידית. מקווה שהכל יהיה בסדר ומאמינה שכן ובכל מקרה יפה שאת משתדלת גם בתקופה זו לשמור על עצמך העיקר לא ליפול למחוזות אחרים ובולמוסים ולפחות לשמור על עצמך מהבחינה הזאת שתמשיכי בשיטה ולהיות במודעות. תודה ששיתפת ובהצלחה בהמשך
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2013 06:34
אשירה
Posts: 4292
|
קטי יקרה,
ילדינו הם בבת עינינו וכמובן כל מה שקשור בהם יכול להפיל אותנו ישר לאוכל.
תשתדלי כמיטב יכולתך לשמור על עצמך למענם כי אמא בריאה וקלילה תמיד תתפקד טוב יותר.
אני כותבת לך ובעצם כותבת זאת גם לעצמי, ילדי אומנם בוגרים והבעיות הן מסוג אחר אבל כל מה שעובר עליהם מטלטל גם אותי.
תעשו את כל האיבחונים הנידרשים ואז תדעו איך לפעול וברגע שתפעלו ההרגשה תשתפר.
המון המון בריאות ואושר,
--
אשירה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2013 04:59
אקורדיאון
Posts: 16381
|
האמיני לי שכולנו באותה סירה וללא ספק המסגרת היא "התרופה".
בהצלחה.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2013 00:55
EFF
Posts: 6397
|
כמו שמירי אומרת כף אכילה רגשית הוא אחד המכשולים אני אני בדרך שאנחנו עושים..מובן שיש לך סיבות, אבל יש לך גם סיבות להרגיש טוב עם עצמך ולהנות ממה שמשתקף במראה...אמא מאושרת=ילדים מאושרים
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/12/2013 23:10
קטי
Posts: 123
|
בזמן האחרון אני מרגישה כמו נדנה אני כול כך משתדלת ואז פיתאום צץ משהו ואני מרגישה כאילו מישהו משך לי את השטיח מתחת לרגלים יש לנו המון עליות וירידות בחיים . ייש לי ילד מאובחן אים pdd ומוגדר כתפקוד גבוהה ולאחרונה הגננת שלחה אותנו לאיבחונים בשביל הילדה שלי בת 3 וחצי טוענת שהילדה ״ חולמת בהקיץ״ קשה לה ליצור קשרים חברתיים וכי״וצא . האפשרות לpdd נשללה בבית היא לא מפסיקה לדבר אבל הספק ולו הקלוש ביותר מבחינה רגשית ונפשית הרס אותי . אני מתה אל הילדים שלי הם האוצר שלי תמצית חיי ומה שמעודד אותי ולא גורם לי לשקוע זה המסגרת הפגישה השבועית , ״ מסביב יהום הסער ואני חותכת סלט ״ לא תמיד מצליחה אבל משתדלת סו״פש נעים ובשליטה .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|