12/09/2013 00:06
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
אפילה אהבתי את שרשמת תודה 
EFF כתב:
חנה מחבקת אותך!!!!! שוב הוכחה לאימרה שאני מאוד מסכימה איתה - החיים של כל אחד מאיתנו הם לא תמונת פספורט - החיים הם תמונת פאזל גדולה עם המון פרטים... והחכמה להרכיב את החיים בחכמה ולהנות מהתוצאה ♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/09/2013 00:06
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
איזה סיפור לא קל שמחה שיש לו סוף שמח ואופטימי וברוך השם שהכרת את אהובך והצלחת להקים משפחה
תודה על השיתוף מחבקת אותך חזק חזק שתמיד תדעי ימים מאושרים וטובים
ומקווה שאת לומדת להתמודד עם הפצע היום פנים למול פנים כדי שלא רק הזמן יעשה את שלו אלא ישחרר אותך קצת
בשורות טובות וחתימה טובה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 20:57
נינוש
Posts: 1442
|
חנה יקרה , לא מכירה אותך אישית אך מודה לך על השיתוף המרגש הזה
את אשה חזקה וחיובית ומתרכזת בחיובי בחייך
מי יתן וימשיך לעוד הרבה שנים בבריאות ובאושר !
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 18:09
EFF
Posts: 6397
|
חנה מחבקת אותך!!!!! שוב הוכחה לאימרה שאני מאוד מסכימה איתה - החיים של כל אחד מאיתנו הם לא תמונת פספורט - החיים הם תמונת פאזל גדולה עם המון פרטים... והחכמה להרכיב את החיים בחכמה ולהנות מהתוצאה ♥♥♥
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 16:41
אקורדיאון
Posts: 16381
|
אכן חנה דברייך כל כך נכונים,את ללא ספק מודל לחיקוי והחשוב מכל פרופורציות.
גמר חתימה טובה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 13:31
dany
Posts: 19819
|
חנה יקרה זכית ושיקמת את חייך אכן ברוכת מזל את
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 11:03
כרובית
Posts: 261
|
חנה,
איזה סיפור עצוב, החיים כל כך חזקים וההתמודדויות שצריך לעבור בהם קשים.
שמחה לשמוע שזכית להקים בית בישראל עם אהבה ובעל חדש יחד ובמקביל לגעגועים ולאהבה הקודמת.
הפרופורציות, החיים והמוות. הרבה עבודה עצמית.
את כל כך צודקת בנושא הסמרטפון- אולי אפילו אתן לבעלי לקרוא את הפוסט שלך....(-:
מאחלת לך רק אושר, בריאות ושמחה ושהיום הזה יעבור ואיתו תרד מעט המועקה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 10:23
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
כשמדברים על התאריך של היום מייד עולה התמונה של המגדלים בניו יורק מתמוטטים ואסון כבד. לי בצורה מאד צינית יש זכרונות לא פחות קשים מהעבר האישי שלי. ביום הזה התחתנתי עם בחיר ליבי דאז לפני 40 שנה,קובי אשבל, בחור מקסים מחונן ובעיקר אדם חם אהובי דאז, הייתי בת 20 הכי מאושרת בעולם ומאד מאד רזה חתיכה והכי בגג העולם. בני משפחה שלי הגיעו לחתונה מארגנטינה וגם מאנגליה, זכרו שזו שנת 1973, נסענו לירח דבש קצר בנהריה וחזרנו לדירה שבה התגוררנו. אותה שנה היה יום כיפורים ב-6.10. מי היה מעלה על דעתו שזו הפעם האחרונה בא אראה את בעלי הטרי והנפלא? אבל כך נגזר משמיים. הוא נהרג בקרבות הקשים ביותר ב"חווה הסינית" במדבר סיני ביום של החג שמחת תורה 17.10.73. בבת אחת חשך עולמי תרתי משמע וגם היה נעדר תקופה ארוכה כך שחייתי בתהום הגדולה בין תקווה ליאוש.
אני תודה לאל התחתנתי מחדש בשנת 1977 עם מיכה יבדל לחיים ארוכים שהוא אהבת חיי, הנפש התאומה שלי ואיתו אני חולקת משפחה, נכדים ואושר גדול מאד, זכיתי בגדול. אבל משך שנים ארוכות שנינו היינו נוסעים לחו"ל ובתקופה הזו לא הייתי אף פעם בחגים בארץ בשל אי יכולתי להיות כאן ביום כיפורים ובשפע של התוכניות בטלוויזיה שלקחו אותי למקומות טראמטיים ביותר.
היום אני נוסעת לטקס בלטרון לרגל 40 שנה למלחמה הארורה ההיא. לא קל לי אבל ממרום גילי אני מתמודדת .. ומגלה שהפצע עדיין קיים גם 40 שנה אחרי. למה אני מספרת לכם את זה? ראשית כי זה חלק מעברי וגם מעברם של רבים בארץ הזו, שכול הוא שכול, גם אם נראה שהזמן מקהה את הכאב. זה לא קל גם היום. אבל אני מתמקדת בטוב שיש בחיי ויש לי שפע של טוב שעליו אני מודה לפחות 100 פעם ביום וזו לא מילה. אני מודה לאל שאני מרגישה טוב, אני מודה לאל על המשפחה הנפלאה שיש לי שכולם בריאים תודה לאל, אני מודה לאל שאני יכולה לתת להם ולאחרים ואני מודה לאל על ההווה. ומכאן שעלינו לחיות כמה שיותר בהווה וזה אומר גם לא להיצמד לכל העולם הוירטואלי שהוא בסמרטפונים וכו'... אלא להיצמד למציאות ולרגע הזה ולברך עליו כי איננו יודעים מה ילד הרגע הבא, ורק אם אין ברירה להסתכל על הסמרטפון בשל רצון לגלוש או דברים דומים.
אני מזכירה לעצמי גם שאני נראית בסדר תודה לאל ויש לי כוח לעשות דברים ובאנרגיה טובה, ומקווה לטוב. אז למדתי שיעורים חשובים בחיי כבר בהיותי בת 20, ואסיים באנקדוטה על אותה תקופה. בדירה שבה גרנו הזמנו מקרר ובשל המלחמה התעכב מועד אספקתו. כל הלילות הראשונים עד כיפור בערך דאגתי מאד מה נעשה בלי מקרר? קיבלנו משהו ישן וזמני בינתיים אבל זה הטריד את מנוחתי. ואז באה הקטסטרופה של המלחמה ההיא וכל מה שקרה כאן בארצנו וחשבתי לעצמי. חנה תתאפסי על עצמך ותחשבי על פרופורציות. מקרר הטריד את מנוחתך? הרי זה ממש בקטנה לעומת חיים ומות נכון? חומר למחשבה. שיהיה לכולנו גמר חתימה טובה.
אוהבת חנה
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|