11/09/2013 23:53
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
לא תמיד נכון להדחיק ולפעמים פשוט צריך לדעת להתמודד ...
נכון שאולי צרות של שוקולד הם קטנות יותר אבל אלא צרותיך וטוב שלא גרוע יותר ברוך השם
אז תזכרי לכבד את עצמך גם אם נראה לך שאת מתעסקת וקשה לך במקום שאולי נחשב שולי אצל אחרים
וכשתמודדי עם זאת תביני שזה יחזק אותך בעוד מישורים כי ששולטים באוכל טוב יותר
נכון שהכל פרופורציות וברוך השם על מה שיש אך אל תשכחי את עצמך מותר לך גם להתפרק ולאסוף את עצמך מחדש...
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 10:14
כרובית
Posts: 261
|
היי, קודם כל תודה רבה לכולכן, מכל הלב!!
זה אכן קשה מאוד, אני מצליחה להדחיק בדקות מסויימות אבל אין מה לעשות, זה יוצא וקשה.
קיבלתי כמה החלטות חשובות לחיים, כולל בהקשר המשפחתי. לגבי הדיאטה, קצת קשה לי עם השליטה אבל החלטתי לעבור יום יום ומי אני שאתלונן על קושי אחרי מה שחברתי ואחרים כמוה עוברים??!!!!
אז זו התובנה שלי להיום, לעמוד מול שוקולד ולא לאכול??!! אם זה הקושי שלי, אז כנראה שהמצב טוב. מקווה שאחזיק מעמד.
אקורדיאון, בהקשר לחברתך? האם שרדה את המחלה? את לא חייבת לענות אם זה קשה או פרטי מדי....
שוב תודה לכולן.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 09:43
נחושה
Posts: 6982
|
כרוביתי כתבו לך הכול ומסכימה עם כל מה שנכתב ובעיקר שהמתוק שתתקעי לא יקדם אותך ואותה בכלום רק יגביר את התסכול שלכן.
בשורות טובות וגמר חתימה טובה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 09:30
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
כרובית יקרה
תודה רבה שניכנסת ושיתפת אותנו....את מרגשת ומכניסה את
כולנו לפרופורציית החיים....אני מאחלת בכל לב החלמה וחוזק לחברתך הטובה.
אבל בבקשה אל תישכחי בדרך אותך....את לא עוזרת לה בזה שאת אוכלת.... את רק
מרגישה לא טוב וזה מחליש אותך....לכי צחצחי שיניים שיטפי פנים, ומהרגע תחזרי
לכללים ולגבולות שלנו....תמשיכי להיות איתנו כאן בפורום ולשתף, אני איתך....
בהצלחה וגמר חתימה טובה אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/09/2013 06:30
אקורדיאון
Posts: 16381
|
כרובית יקירה אכן ללא ספק עצוב,את מחזירה אותי הרבה שנים לאחור שלצערי עברתי לצד חברה טובה כאחות,ברמה שלאחר השירות הצבאי גרנו יחד,בחורה משכמה ומעלה קצינה
למופת התגלמות הבריאות ומשום מקום ובגיל צעיר כל כך סרטן בראש אני מאוד מבינה את ההתלבטויות אבל אין לי ספק שתמשיכי להיות לצידה ככל שתזדקק.
יחד עם זאת עם כל הכאב אין לך שליטה כלשהי על המצב ,כרגע מדברים השוק והרגש אבל כדי לחיות כפי שאת אומרת פעם אחת כדאי לחיות טוב ולעשות הכל לאיכות החיים
ולכן החזירי את עצמך לקרקע,מתוק לא יעזור לה ויזיק לך.
מאחלת בריאות לחברתך ולך בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/09/2013 23:01
EFF
Posts: 6397
|
כרובית יקרה....כמה עצוב לשמוע..גם לי יש חברה שזה עתה גילו אצלה סרטן שד, ככה במפתיע - חוויה קשה ועצובה..כמה אמת וחשיבות יש במשפט שאנחנו מברכים בו אחד את השני - העיקר הבריאות !!!!זה מה שקודם לכל..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/09/2013 22:32
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
כרובית יקרה
אני ממש ממש מצטערת לשמוע על חברתך ומאחלת לה רפואה שלמה ושתצא מזה במהרה בע"ה מחוזקת יותר ובריאה יותר...
המשיכי להיות שם בשבילה גם אם נדמה לך שאת מפריעה פשוט תהיי שם שתראה אותך תכתבי לה תעודדי אותה ממליצה על הספר ה"מסע" של ברנדון בייס
ובאשר אליך כן קל להגיד אבל קשה לעשות אבל ההרס העצמי הזה סתם מחריב אותך ואת הנפש שלך נסי לדבר על כך עם מישהו קרוב או אולי אפילו עם גורם מקצועי זה לא בושה את כואבת את כאב חברתך הטובה מותר לך לבכות מותר לך להתפרק אבל האוכל אינו הפתרון מבטיחה לך אצל מירי אוכלים הכל במידה ונהנים מותר לפנק את עצמנו במודע אם זה מה שחסר לך בסופי שבוע אבל אני חושבת שזה לא מה שאת באמת צריכה הפחד נקרא מבין מילותיך וזה לגיטמי אנו כאן לתמוך ולחבק להבין ולעודד אבל את צריכה מישהו פיזי שיחזק אותך אספי את עצמך למען הקרובים אליך תביטי לעצמך ללבן של העיניים ותזכרי את החיוב שיש בין ידייך
אם בא לך אני אשמח לסייע גם בפרטי
אל תפחדי להתמודד עם המציאות ואל תברחי לאוכל שם לא הפתרון גם אם נדמה שכן תהיי חזקה
ותפתחי את השנה החדשה חכמה יותר ותראי כמה דברים שמחים יש ושגם אם קשה כל דבר נעשה לטובה גם אם לא תמיד רואים זאת וברוך השם שהיא מטופלת תפיחי בעצמך תקווה ואור למען עצמך למען חברתך ולמען חייך גם אם יהיה מאולץ בהתחלה וגם אם יהיה קשה אלוהים לא שם בדרכנו סתם דברים אלא שנלמד ונצא נבונים יותר סומכת עליך בהצלחה
בשורות טובות בע"ה יקרתי
edited by דובונית אכפת לי on 9/10/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/09/2013 21:37
dany
Posts: 19819
|
את יודעת את המנטרות הללו אנחנו כל הזמן משננות, הכל בראש הכל בראש.
ובידנו הכוח לא להרוס את עצמנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כרובית כתב:
כן, אכן הרס עצמי הבעייה שזה בלתי נשלט. מחר יום חדש ואני מקווה שאחזור לעצמי ואשלוט על האוכל!! אחרי הכל זו בעיה קטנה לעומת מה שחברתי עוברת...
תודה על התמיכה וגמר חתימה טובה גם לך... ולכל משפחתך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/09/2013 20:50
כרובית
Posts: 261
|
כן, אכן הרס עצמי הבעייה שזה בלתי נשלט. מחר יום חדש ואני מקווה שאחזור לעצמי ואשלוט על האוכל!! אחרי הכל זו בעיה קטנה לעומת מה שחברתי עוברת...
תודה על התמיכה וגמר חתימה טובה גם לך... ולכל משפחתך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/09/2013 16:01
dany
Posts: 19819
|
היי כרובית יקרה
עצוב עצוב לראות חברה טובה במצב כה קשה.
חוסר האונים לפעמים משווע ומשגע.
את תעשי כמיטב יכולתך למענה, אם את רואה שאת "מיותרת" " אז תהיי לרגע, אני בטוחה שהיא נאחזת בכל חבר ובן משפחה באהבה ובשמחה למרות שבוודאי היא לא יכולה להביע את זה עקב המצב הקשה שלה..
ועכשיו למקום שלנו באכילה רגשית שאת נמצאת בה וחזק!!!!!!
נכון צריך למצות כל רגע כי אנחנו חיים פה ועכשיו, אז זה אומר לשקוע ולטבוע באוכל? וכל אחד עם החולשה שלו.
בעצם את הורסת את איכות החיים שלך ולא מוסיפה להם דבר. בעצם מחלישה את עצמך. עוד קילוגרמים לא הביאו טובה לאף אחד. להרגיש שמנה בתוכו ובחוץ זה ממש לא מוסיף לנו איכות חיים .
אני יודעת שקל להטיף ולהגיד והרבה יותר קשה ליישם. אך אני מדברת מתוך ההיגיון ולא מתוך הרגש וקוראת לך גם להקשיב לאני הפנימי האמיתי שלך , לא זה שרוצה עכשיו פיצוי ....... אלא זה שיודע כי אכילה נכונה ונבונה היא לא רק ירידה במשקל אלא גם איכות חיים.
מאחלת לחברתך שתצא בשלום ובמהירות מהמצב הקשה שלה. ולך חמודה תתעשתי ואפשר מידי פעם לפנק את עצמך במשהו טעים אף אחד לא אוסר את זה . אבל לא לשקוע......
שיהיה לך גמר חתימה טובה ושנה טובה אמן, בבשורות טובות. מכל הלב
דני
כרובית כתב:
היי כולם,
מזמן שלא ביקרתי כאן, אך לאחרונה יש לי תקופה מאוד קשה וחשבתי, מי יכול להבין או לתת תשובות שלא נשלפות ככה סתם.....נזכרתי בפורום!!
חברתי הטובה ביותר מהעבודה חלתה בלוקמיה, זה קרה בדיוק שבוע אחרי שעשינו יום כיף יחד עם הילדים, ביום אחד: בדיקת דם והאבחנה הגיעה, יום אחרי כבר התחילה טיפול כימותירפי ועתידה לעבור השתלת מח עצם.
איזו עצבות!! בחורה בת 36 +2. אנחנו עצמנו באות מתחום הרפואה ומטפלות יום יום בחולים כאלו ואחרים, אבל שלנו זה יקרה???!!!! זה כבר היה מעבר לתרחישים המציאותיים שלנו. (למרות שאני תמיד טוענת שהסרטן בסופו של דבר מגיע לכולנו או שאנחנו מתים לפניו...)
באשר לתמיכה בה, זה קשה כי אין הרבה מה לעשות, הטיפולים קשים מנשוא, היא בבידוד וכמעט ולא רואה את ילדיה, המשפחה סביבה. היום הלכתי שוב לבקרה והרגשתי שאני מפריעה, אך מצד שני להיעלם זו גם לא אופציה...מה עושים???? אני אמרתי לה מספר פעמים שאני כאן, יכולה להגיע מתי שהיא צריכה ואין שום בעיה......ובאשר לחיים והאוכל,
חטפתי זעזוע רציני- ברגע הכל יכול להשתנות ואל לנו לבזבז את הרגע, צריך להנות כל עוד אפשר, לנצל את השיגרה עד תום, לשמוח שאנו קמים בבוקר ויש לנו אפשרות לראות את ילדינו, לחוות איתם חוויות, לא לנוח עד שמוצאים את המקצוע והתחום האהוב עלינו (חברתי לאורך כל השנה האחרונה בכתה יום יום על עבודתינו, שיכנעתי אותה ללכת לקראת שינוי והשנה הייתה אמורה להתחיל לימודים.....לצערי זה ידחה קצת), ובעיקר, להכיר ולהיות עם אנשים שעושים לנו רק טוב, להוקיר אותם ואת משפחתנו הגרעינית!
ועכשיו לבעית ההשמנה, מאז הבשורה אני לא מפסיקה עם המתוק וזה מתגבר כל פעם אחרי שאני רואה אותה.....אני אומרת לעצמי "חיים פעם אחת ואני אוהבת את זה!!!!" אולי מחר כבר לא יתאפשר לי לאכול את זה??? ולמה לי לדחות את רצוני לאהובי השוקולד/עוגות או מה לא......
אני יודעת שזה נשמע קצת הזוי על גבול הדבילי....אני, כרובית, 16 שנה אצל מירי, כבר 5 קילו יותר מהירידה שלי....מאוד רוצה לרדת אותם ומצד שני..... המשפט הזה של חיים פעם אחת קיבל אצלי משמעות אדירה לאחרונה ואין לי כוחות להתמודד עם העצבות הזו, החברה שחסרה לי (דיברנו מינימום 10 פעמים ביום עבודה.....ההרגשה היא של בדידות ודאגה ואין לך איך לעזור...) ובנוסף, לעמוד מול האוכל.
"שפכתי" קצת מקשיי כאן, תודה למי שקרא ויגיב או לא...
רק בריאות ושבוע טוב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/09/2013 15:16
כרובית
Posts: 261
|
היי כולם,
מזמן שלא ביקרתי כאן, אך לאחרונה יש לי תקופה מאוד קשה וחשבתי, מי יכול להבין או לתת תשובות שלא נשלפות ככה סתם.....נזכרתי בפורום!!
חברתי הטובה ביותר מהעבודה חלתה בלוקמיה, זה קרה בדיוק שבוע אחרי שעשינו יום כיף יחד עם הילדים, ביום אחד: בדיקת דם והאבחנה הגיעה, יום אחרי כבר התחילה טיפול כימותירפי ועתידה לעבור השתלת מח עצם.
איזו עצבות!! בחורה בת 36 +2. אנחנו עצמנו באות מתחום הרפואה ומטפלות יום יום בחולים כאלו ואחרים, אבל שלנו זה יקרה???!!!! זה כבר היה מעבר לתרחישים המציאותיים שלנו. (למרות שאני תמיד טוענת שהסרטן בסופו של דבר מגיע לכולנו או שאנחנו מתים לפניו...)
באשר לתמיכה בה, זה קשה כי אין הרבה מה לעשות, הטיפולים קשים מנשוא, היא בבידוד וכמעט ולא רואה את ילדיה, המשפחה סביבה. היום הלכתי שוב לבקרה והרגשתי שאני מפריעה, אך מצד שני להיעלם זו גם לא אופציה...מה עושים???? אני אמרתי לה מספר פעמים שאני כאן, יכולה להגיע מתי שהיא צריכה ואין שום בעיה......ובאשר לחיים והאוכל,
חטפתי זעזוע רציני- ברגע הכל יכול להשתנות ואל לנו לבזבז את הרגע, צריך להנות כל עוד אפשר, לנצל את השיגרה עד תום, לשמוח שאנו קמים בבוקר ויש לנו אפשרות לראות את ילדינו, לחוות איתם חוויות, לא לנוח עד שמוצאים את המקצוע והתחום האהוב עלינו (חברתי לאורך כל השנה האחרונה בכתה יום יום על עבודתינו, שיכנעתי אותה ללכת לקראת שינוי והשנה הייתה אמורה להתחיל לימודים.....לצערי זה ידחה קצת), ובעיקר, להכיר ולהיות עם אנשים שעושים לנו רק טוב, להוקיר אותם ואת משפחתנו הגרעינית!
ועכשיו לבעית ההשמנה, מאז הבשורה אני לא מפסיקה עם המתוק וזה מתגבר כל פעם אחרי שאני רואה אותה.....אני אומרת לעצמי "חיים פעם אחת ואני אוהבת את זה!!!!" אולי מחר כבר לא יתאפשר לי לאכול את זה??? ולמה לי לדחות את רצוני לאהובי השוקולד/עוגות או מה לא......
אני יודעת שזה נשמע קצת הזוי על גבול הדבילי....אני, כרובית, 16 שנה אצל מירי, כבר 5 קילו יותר מהירידה שלי....מאוד רוצה לרדת אותם ומצד שני..... המשפט הזה של חיים פעם אחת קיבל אצלי משמעות אדירה לאחרונה ואין לי כוחות להתמודד עם העצבות הזו, החברה שחסרה לי (דיברנו מינימום 10 פעמים ביום עבודה.....ההרגשה היא של בדידות ודאגה ואין לך איך לעזור...) ובנוסף, לעמוד מול האוכל.
"שפכתי" קצת מקשיי כאן, תודה למי שקרא ויגיב או לא...
רק בריאות ושבוע טוב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|