24/06/2013 15:24
נחושה
Posts: 6982
|
דני חיוך כל הכבוד ושאפו גדוללללללללללללל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/06/2013 14:05
קרולין
Posts: 6651
|
כל הכבודדדדדד לך!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/06/2013 11:24
dany
Posts: 19819
|
כל הכבוד לך חיוך יקרה, תכננת נכון ועמדת בגבורה.
גם אני הייתי אתמול בחתונה משפחתית, עם החלטה פשוט לא לאכול, לא יודעת מה יש, מה זה מכיל, ולא רוצה לקלקל!!!!
לשמחתי כל המתאבנים היו על בסיס שמן וטיגון..... לא בבית ספרי אפילו שאני לא בדיאטה מחמת "עדינותה" של קיבתי..חחחחח
האוכל העיקרי היה מזנון, נראה שמן, ממש השמן זרח והבריק.
הלכתי אנה ואנה וממש לא עשה לי חשק לכלום. שתיתי עוד מים.
חזרנו הביתה אכלתי תפוח עץ והלכתי לישון. איזה כייף בטן שטוחה.
היום יום שלישי 21 אני שותה יותר , צועדת כל בוקר, ושומרת על האוכל....... מרוצה מרוצה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/06/2013 08:53
אקורדיאון
Posts: 16381
|
כל הכבוד!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/06/2013 08:00
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
חברי לפורום היקר, עמדתי בהחלטותי. אני גאה בעצמי. הגעתי לחתונה ולמרות שתיכננתי להגיע מאוחר הכי קרוב לחופה הגעתי מוקדם, אפילו לא היו עדיין הרבה אורחים. הנסיעה ארכה שעה ורבע והייתי רעבה. עברתי בין כל העמדות שם חילקו אוכל לפני החופה. דיאט ספרייט וקצת סלטים ופטריות סגרו לי את הלוע, (כמה שמן וכמה מלוח) פיכס חשבתי לעצמי, המקום נראה יוקרתי אבל האוכל ממש ממש לא. האמינו לי, התברר לי שהחתן בא ממשפחה מבוססת מאד... מדנמרק. יכלו לאפשר לעצמם משהו יותר ברמה.
במקום להסתובב ולהיות באזור שבו חילקו אוכל ישבתי בכסאות שבו יושבים האורחים כצופים בחופה. שם הייתי רחוקה מאוכל אבל התבוננתי באנשים. חלקם באו לבושים יפה, חלקם נראו כאילו באו לקניות לשוק וזה הגעיל אותי. היו גם בנות צעירות שנראו אנורקטיות כל כך רזות שפשוט בא לבכות והן אפילו בשמלה ארוכה אלגנטית בצבע ורוד נראו זוועה כל עצם בגוף בלטה החוצה. בטח חשבו שהן יפיפיות ושהן מאד חתיכות. נראו נורא ואיום. וגם אלה שאין להם בבית מראה לראות שאינן יכולות ללבוש שמלות מיני בשל רגליהן השמנות, אבל התבוננות בכולם ושמירה על שפיות עדיפה על כל מצב אחר. נכון???
כשישבתי מסביב לשולחן הודיתי לאל שיש תפריט ויש הגשה לא מזנון. אכלתי מעט סלטים חלקם לא יכולתי לטעום אפילו בשל המלח הרב. לא אכלתי פחמימות לידי ישבה חברה לעבודה של אם הכלה שעובדת כאחות בבית חולים אסף הרופא שנים רבות. איני יודעת למה אך פתחנו בשיחה... את יודעת אמרה לי, עברתי ניתוח לקיצור קיבה ירדתי 45 קג ואני שומרת על כך כבר 5 שנים. כל הכבוד עניתי. היא הסבירה לי באריכות שיש לה במחלקה כמה גברים אפילו צעירים ששוקלים אחד שוקל 200 קג ואחר לפחות 250 קג אי אפשר לשקול אותם. כשהציעו לאחד מהם במשקל 170 קג לעשות ניתוח הוא פחד מהניתוח עכשיו אי אפשר לעשות איתו כלום הוא אפילו לא מועמד לניתוח.
אבל ריחמתי עליה כשסיפרה לי מה היא אוכלת ומה אינה יכולה לאכול. לדבריה הבדיקות שלה מצויינות, אבל אני חושבת שלא לעולם חוסן ואם תמשיך לאכול עוגיות ופירות, (בלי יכולת לאכול ירקות טריים כלל) אז אני לא בטוחה שגם בעתיד היא תישאר בריאה למרות שהמשקל עכשיו סביר. היא לא רזה נראית מלאה. דיברנו על המגיפה של המאה הזו, ה ש מ נ ה נוראה.
לא לכולם יש כוח רצון כמו לנו, לא כולם יכולים לאורך זמן להיות במשמעת ולדעת שאין ברירה אחרת. אבל האם יש דרך אחרת חלופית? בטח שלא. חומר למחשבה ושיהיה לכולנו יום של אור שמחה ועשייה.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|