16/09/2010 15:27
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
nikname חמודה
את אנושית כמו שכבר הבנת מהנות כאן אז
נסי אט אט ללמוד לנכיר עצמך ואת חולשותיך
ולהבין שמותר לך להיות רזה לא לברוח אל האוכל
ושזה תהליך לכולם החיים לא מבצע וזהו אפשר לחזור לאכול
בהצלחה אנו כאן 
edited by דובונית אכפת לי on 9/16/2010
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2010 15:14
יעלי
Posts: 589
|
nikname יקרה.
מה שהיה היה, והלקח בודאי נלמד.
המשפט בדבריך שתפס אותי, היה שאמרת שאכילת חפיסת השוקולד גרמה לך לבחילה נוראית. את הבחילה הזו אני מכירה היטב. היא לחלוטין קול המצפון. אני מקבלת אותה מחטאים הרבה הרבה יותר קטנים מחפיסת שוקולד. בפעם הבאה שרגישי שאת נופלת - תזכרי בבחילה הזו, ואולי זה ימנע את הנפילה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2010 15:04
מיכל שרון
Posts: 1318
|
יקירתי... בבקשה לא לשקוע בזה!!!
תמשיכי הלאה... אם קשה לך בסופר שבעלך היקר יעזור בזה... תיזכרי בהרצאה על אסרטיביות בתהליך ההרזייה... זה לא בושה לבקש עזרה ואפילו רצוי לדרוש אותה מהקרובים והיקרים לנו ביותר.
סגרת כבר עשירייה ראשונה וכפיים על כך, עכשיו תחזירי מהר חובות, שימי סימנייה על ה - 10 פחות והלאה.. עוד חמישייה.
סומכת עליך ותזכרי שאני תמיד כאן אם את צריכה יותר עידוד ותמיכה 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2010 14:50
nikname
Posts: 230
|
תודה, ברכה דני ושאפתנית על העידוד חשוב לי לדעת שאני לא היחידה שמרגישה ככה.
לספר שאת כאן זה כמו להודות גם בפני עצמי שלא הייתי בסדר. מזכיר לי קצת את ההרצאה על פינוקיו.
עדיף לא לשאול איך הגיעה לידי חבילת שוקולד. אתם מכירים את "עמדות השחיתות" ליד הקופה בסופר? כבר חודשים אני מפנה להן את הגב. עכשיו הצצתי ונפגעתי. 
המשך יום נפלא לכולנו
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2010 14:35
אשירה
Posts: 4292
|
ניקי וחברות יקרות
כולנו באותה סירה וכולנו מכירים את התחושה. אם אצלכן זה בא מתוך אופוריה אצלי זה כלל לא מגיע לשלב הזה. אני, כשהמאזניים מתחילים להטות את המחוג קצת למטה מיד משהו בראש קורה. זה מתחיל עם איזה פיצוי קטן ומתדרדר לבולמוס לא קטן בכלל. זה כאילו פחד מבאמת לרזות או הענשה עצמית או הרס עצמי או איך שתקראו לזה וזה יוצר נדנדה של שניים שלושה קילו פחות ומיד זה עולה חזרה וזה ממש באסה.
אז כמו שאת רואה ניקי, התחושה מוכרת לכולנו ואת לא יחידה במערכה הזאת למרות שבטח אצל כל אחת מאיתנו הסיבות הן שונות.
הפתרון כנראה טמון בשינוי הרגלים והטמעת הרגלים חדשים. הרבה דברים קורים לנו מתוך כך שזה אזור הנוחות שלנו וכדי לשנות דברים צריך הרבה מודעות אבל צריך עוד יותר אימון ואימון ואימון.
קל לדבר קשה לעשות, במילים אני ממש טובה, במעשים פחות אבל איך דני אמרה לא פעם כשאני מדברת אליכם אני בעצם מדברת אל עצמי וגם מזכירה לעצמי את כל הדברים שאני יודעת אבל מעדיפה לשכוח.
בסך הכל חבילת שוקולד זה לא כל כך נורא אם זה לא הביא בעקבותיו דברים נוספים. חזרי למסלול ותמשיכי להנות מהשגייך ולאט ואט להמשיך ולהתמיד ולשאוף למטרה שמירי מציבה לנו.
המון בהצלחה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2010 13:46
dany
Posts: 19819
|
אני מאמינה שכולנו נופלים באותו הבור...... נו... כבר כולם אומרים לי שאני נראית נפלא.... אז..........
אז אין אז להמשיך לשמור כי אצלנו זה לא שוכח ולא סולח!!!!!!!!!!!
לחזור מיד למסגרת.... מה שהיה היה לנגב הפירורים ולהמשיך הלאה בגאון........
המון המון הצלחה וטוב שזו היתה רק חפיסה אחת...........
גמר חתימה טובה ושנה נהדרת ורזה
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2010 13:36
שאפתנית
Posts: 8392
|
יקירתי אני מאוד מזדהה איתך ואני חושבת שכך גם כל חברי הפורום. ככה זה גם היה אצלי ובעקבות התופעה המדאיגה הזו החזרתי בעברי את כל 30 הק"ג שהורדתי בזיעה רבה. כמו שכתבת המחמאות זרמו ואיתם האופוריה שלי זה לא יקרה יותר, אכלתי וקיבלתי מחמאות ובעוורוני לא ראיתי איך שמנתי שוב והרסתי הישג שעמלתי עליו קשות. גם אני מסוג האנשים שהמחמאות לפעמים גורמים להם לכהות חושים ויציאה משיווי משקל. תחושה של ניצחון וחוסן אבל בעקבות המקרה האישי שלי למדתי שלעולם לא חוסן ואסור לאבד את הראש עם המחמאות הללו כי התוצאה הרסנית.
ניקי אני מבינה אותך אבל תסתכלי על הצד הטוב שבזה. למדת לקח הבנת שאסור להישאר שאננים ולהיסחף עם המחמאות. מחמאות כייף לקבל אבל כדי להמשיך לקבל אותם צריך לעבוד קשה ולשמור על התוצאות אחרת המשקל יעלה והמחמאות יעלמו כלא היו.
היתי שם פעם ולא בא לי לחזור לשם שוב אז החלטתי לקחת את המחמאות בפרופורציה. כמשהו ששומר עלי, שאומר לי אוקי את נראית בסדר אבל אל תשכחי צריך לשמור על זה כי אחרת לא יהיו יותר מחמאות. פשוט תזכרי לשמור על פרופורציה.
חוץ מזה, מאיפה הבאת חבילת שוקולד אם אין אויבים בבית??? הישמרי יקירתי, חבל לקלקל את התוצאה.
עכשיו, נגבי פרורים והמשיכי הלאה. הלקח כבר נלמד.
שאפתנית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2010 13:22
nikname
Posts: 230
|
תמיד בעבר, כשעשיתי דיאטה והתחלתי לרדת ולקבל מחמאות באה נקודת שבירה של "אני מלכת העולם" ועם התחושה הזאת
באה הזלילה. תחשוה של מותר לי כי רזיתי.....
בשבת קיבלתי מחמאות מכמה אנשים שלא ראו אותי הרבה זמן וביום ראשון כבר הייתי בתחושת אופוריה שבעקבותיה חיסלתי חבילת שוקולד.
אני פשוט לא מבינה. הייתי כ"כ מודעת לזה ואמרתי שהפעם לא אתן לזה לקרות. והנה. סתם. 520 קלוריות שהשאירו אותי עם בחילה נוראית
מישהו מזדהה איתי? מכיר? לא מבינה איך אני נותנת לזה לקרות כל פעם מחדש.
אוף
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|