|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
14/05/2016 17:56
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
יקרות אהובות....אני בטוחה שההרצאה השבועית תחזק את כולנו....
בנתיים חשוב להיות אופטימיים ולא לוותר, יפה כתבתן ......
אוהבת ומחבקת אתכן מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/05/2016 20:01
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
שלולית יקרה, גם אני אמורה להלקות את עצמי כי נתתי לעצמי דרור וכבר העליתי הרבה ממה שירדתי בעמל רב ובהרבה מאמץ. אבל אין טעם בהלקאה עצמית אלא עצירה וחשיבה מחדש כמו "לחשב מסלול מחדש". זה אומר מיידית לשנות את התזונה שלי להכי בריאה ונכונה עד כמה שאפשר, לעבור כל יום לגופו, כי רק כך אפשר להתקדם ולהתעלם מהעבר וממה שקרה. כי רחמים עצמיים לא יעזרו ולא יקדמו אותי. אני נחושה בהחלטתי להמשיך בדרך, לתקן ולמזער את הנזקים וע"י כך לעבור כל יום כשאצליח לעבור את היום פחות או יותר בסדר אטפח לעצמי על השכם ואמשיך ליום הבא. אין דרך אחרת וכך יצטברו לי ימים טובים ואני יודעת שאני בדרך והתוצאות תגענה לאט לאט אבל תגענה בלי ספק. את לבטח לא חסרת תקנה אף אחד הוא לא כזה. יש תמיד מוצא ופתרון. צריך רק לאמץ אותו ברצינות ולעבור כל יום לחוד. בהצלחה לך.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/05/2016 16:32
שלולית
Posts: 32
|
ככה, לבדי על הספה...מהרהרת ומתחילה להבין שאני חסרת תקנה.
מיום ראשון השתדלתי רבות והנה כעת לא התאפקתי והלכתי לקנות עוגות שוקולד קראנץ'...ואכלתי כבר חצי עוגה...קניתי פוקצות לילדיי והנה חיסלתי אחת שלמה...וזה אחרי אירוע בצהרים שאכלתי ללא הרף מעל הדוכן....
אני התלמידה של מירי , לפני חצי שנה שקלתי 10 קילו פחות. והיה עוד מה להוריד...
עזבתי לתקופה, לא ארוכה ועליתי 6 , 7. נרשמתי לדיאטה באינטרנט. הורדתי שניים והיה ניצוץ של תקווה....והנה הפסח היגיע והפה נפתח - לא נסגר. הפה שמובל היה ע"י הראש, הראש ומוח שאומרים לא נורא, מותר לי להעלות קצת...גם אני רוצה לאכול כמו כולם.
אבל אני? אני לא כמו כולם.
כולם יודעים לאכול ולהפסיק מתי ששבעים - אני? לא שבעה אף פעם. לא אוותר על שום מנה/טעימה, אני לא אוותר על טריפה באירוע, לא אוותר על מנה שנייה ושלישית - על דבר לא אוותר...אה, כן, על עצמי אני מוותרת קצת...קצת הרבה.
אני יושבת כעת כאן לבד,הדמעות מציפות את עיני, אני כועסת, עליי על הסביבה...
מה לא עברתי, את מי לא האשמתי ואחרי שגמרתי להאשים את כולם, ילדיי, אישי, הבוסית שלי, המשפחה שלי, השונאים שלי (אה, כן אני גם ממורמרת מעבר למידתי הרגילה...) ההורמונים שלי, גיל המעבר שלי, המדינה, החרדות מכל מצב, גם דאעש עלו על הפרק. וכעת אני בוכה כי רק אני , רק אני אחראית למצבי. גם אם סביבי "נשמות טהורות" היה עלי לזהות ולברוח, גם אם העולם כיאוטי אסור לי ליפול ברוחי ולהפיל בריאותי...והכל במודעות ועדיין לא מצליחה להביא להפסקת הזלילה.
האהבה העצמית מזוגזגת כרגע....
עומדת בכל מקום, יודעת שמביטים בי וצוחקת על עצמי: "נכון שאני נראית בהריון?"...וזו הבדיחה הכי לא מצחיקה לאישה עם עוצמות כמו שלי שאוטוטו בת חמישים והיריון ברור שלא יקרה...
אז אני צוחקת על עצמי וכועסת על עצמי ובטח יפרשו שגם שונאת את עצמי ולא משנה מה - אני ממש לא אוהבת את המצב.
אני לא חושבת שיש פתרון מיידי.
אני יודעת שהכל זה תהליך.
בני הקט - יהיה בר מצווה שספטמבר - לא אכפת לי להיות שמנה באירוע.....
אני אהיה בת חמישים ביולי - לא אכפת לי להשמין אפילו יותר.
ואני ? אני יודעת הכל , מדקלמת את מירי, מסכימה עם כל מה שהיא אומרת אבל..."הילדה הרעה" שבי מנהלת אותי כעת.
אני יודעת שיאמרו לי הכל יהיה בסדר וכו...אני עדיין לא רואה את הבסדר.
אני מבכה על תחושותיי, על זה שאני צריכה לאסוף את עצמי ולפעמים זה הרגע שאת רוצה שהייתה לך אמא והיא הייתה עושה לי סדר....
מירי אהובה, את הכי קרובה לדמות ההיא שאני מחפשת ובכל זאת גם בך אני כביכול "מורדת"
לו היו אומרים לי שאשמין אצלך, לא הייתי מאמינה, אני זוכרת שכשמירי אומרת זאת על אחרים תמיד תמהתי והרמתי גבה.
היום אני יודעת שאדם משמין כי הוא, עם עצמו, לא ממש בקשר.
אין לי תשובות, רק רציתי לשתף, אולי כשאקרא על עצמי אבין טוב יותר. אולי .....
שבת שלום לכולם ועבורי שבת שלום עם תובנות - אמן.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|